אני פשוט לא יכולה יותר... אני חייבת לשתף...

כן,קשה לי,קשה לי לפעמים.
אני בנאדם בסהכ.. אני לא יכולה לפעמים להחזיק את כל הרגשות האלה. ההורים שלי גרושים,ואימא שלי היא גם יחסית כמוני לא משתפת כמעט אף אחד מחזיקה בית שלם עם ארבעה ילדים,היא בדיוק קנתה בית,ואדוני ישמור עם המשכנתא הזאתי...
אני לא רוצה לגרום לה עצב במשהו איתי,רק מתי שאקבל מחזור אספר לה..
מעבר לזה כלום,לא לה,לא לאבא שלי,לא לאחים הגדולים שלי,ולא לאח הקטן שלי.
זה קשה,זה קשה ככה..
חברים אין טעם לסמוך עליהם,זה פשוט חרא חברים,אימא שלי אני רואה שעוברת עליה תקופה קשה אבל היא אפילו לא משתפת.. אבל באיזה שהוא אופן אני מבינה אותה..
וכן,לא קל לי,אולי זאתי תקופה,או אולי לא..
יש לי חברים שקרנים,וזה פשוט לא אפשרי לתפקד..
אני חייבת לשתף,חייבת לשתף מישהו,מישהו שיעזור לי שיציל אותי..
אבל אני חייבת זה יהיה פנים מול פנים,משפחה זה לא אופציה וגם לא חברים...
תקופה קשה,ולא נגמרת:(
היה איזה משתמש אחד שבאמת הקשיב לי ויידע לעזור קצת ולשפר את הרגשתי..

אבל... אני לא רוצה,לא רוצה יותר,לא רוצה לא להרגיש בנאדם,נאי רוצה להרגיש שאני מישהי,שחיה,שקשה לה,שהיא גם עוברת דברים בגיל ההתבגרות..
זה חלק מהחיים שלי,אבל זאתי תקופה שפשוט אבל פשוט לא נגמרת:-(

אני רוצה לשתף מישהו,אבל מישהו שהוא לא רק בטלפון...מישהו אולי יכול לעזור/לעודד... משהו?