מישהו מזדהה? אוהב לפרוק בכתיבה - מרגיש שאיבדתי חבר

לפני יותר משנה קיבלתי חבר. חלל שהיה חסר לי מלא שנים התמלא וסוף סוף הרווחתי אח אמיתי.
ועכשיו עם הזמן אני מבין שהרצון שלי להרוויח חבר גבר על הצורך שלי להיות חבר של אותו בן אדם.
הייתי זקוק לזה כדי שסוף סוף אוכל להרגיש שאני לא בודד, הטעיתי את עצמי ונתתי לבן האדם להחליף את הבדידות.
עם הזמן התחלתי להבין שהרצון הזה גרם לי להתכחש למציאות, להתעלם מכל האותות האדומים שצצו לי במהלך כל פגישה איתו שנה שלמה.
אותות שאומרות לי שהוא לא מתאים. הוא שונה. הוא לא מי שאתה צריך.
בחרתי להתעלם מהאינטואיציה ולהמשיך לשמוח שזכיתי בחבר שהקשיב, שעזר, שיצאנו יחד לבלות.
אבל עכשיו הבנתי שהוא לא באמת הקשיב, הוא תמיד היה מרוכז בעצמו והתעלמתי מזה.
הוא לא באמת עזר, הוא רצה להרגיש טוב עם עצמו שהוא נותן עצות אבל הוא כל הזמן דיבר על עצמו ושכח את העיקרון.
לא באמת יצאנו לבלות, כל אחד רצה לצאת מהבית ולהשתחרר מטלטלות החיים בשביל שעות בודדות שכוללות אוכל, נרגילה וניסיון להתחבר לבן אדם שהוא שונה ולא מצליח להבין אותך.
העדפתי לסגור חור מאשר למצוא סביבה מתאימה ונכונה.
העדפתי להרגיש מוקף שבעצם עדיין נשארתי לבד.
אני עדיין לא שם.
אולי יום אחד אגיע.
לפחות יש לי אותי.