יודעים מה? נמאס לי לזייף

הקיום זה סבל אבל צריך להתמודד

גם לי.

מזדהה איתך כל כךך

אם את רוצה לדבר ולפרוק בפרטי את מוזמנת:)

זה נשמע ממש עצוב.. את פשוט צריכה למצוא משהו שימלא אותך כדי שתרגישי סיפוק עצמי
לדעתי את ממש יפה אם זאת את בפרופיל

תהיי חזקה❤

שואל השאלה:
זה לא יכולם להיות זמני במשך 10 שנים!!

הלוואי וזה היה אפשרי להעלם בתוך שניה שאנחנו רוצים, אני יודעת שהחיים קשים אבל אהובה שלי את חשובה להרבה אנשים, וגם אם את מרגישה חרא או מזוייפת תדעי לך שיש לך מקום פה להיות מי שאת. בין אם זה הכי שמחה עד הכי דיכאונית שיש. תזכרי בסופו של יום שיש דברים יפים בעולם הזה ואנחנו פשוט עיוורים אליו.

מצחיק שבפרופיל שלך כתבת ש"לא אכפת לך מעצמך" ובשאלה הזאת את רק מתלוננת ומתמסכנת על כמה שלא טוב לך.
נראה שאכפת לך בסופו של דבר.
בכל מקרה, את לא חייבת כלום לאף אחד. פשוט תחיי כמו שאת רוצה וזהו.

את ממש לא חייבת לזייף חיוך,את יכולה לדבר על זה עם חברה קרובה זה יעזור לך טיפה תנסי ללמוד לאהוב את עצמך ולקבל את עצמך ואני בטוחה שיש אנשים שיש להם אכפת מתי שתיפלי את פשוט צריכה לבקש קצת עזרה.

עם גישה כזו את לא תתקדמי לשום מקום.
בגיל שלך היו לי את אותן המחשבות וחשבתי שהכל פשוט מתמוטט מסביבי ואז התבגרתי וראיתי צד אחר לחיים.
יצאתי מאזור נוחות, מצאתי אנשים שנוח לי איתם, אני עדיין בונה לאט לאט את הביטחון ואמנם עדיין ישלי חרדות אני מנסה להתמודד.
ה"דיכאון" הלא מאובחן שלי עבר ואני עד היום בתהליכים של לאהוב את עצמי וזה לא פשוט לי בכלל (בת 17) .
ככה שבמקום להתלונן שהחיים חרא , תבני את עצמך מחדש, בצורה שאת היית רוצה להיות כדי לאהוב ולקבל את עצמך.
לא רק שהביטחון יעלה גם הדרך שאת מסתכלת על העולם תשתנה לטובה.
אני באמת לא הבנאדם התומך הזה שיבוא לך עכשיו ויאמר "החיים טובים חייכי"
כי זה לא קל כמו שזה נשמע, עובר זמן, והכל תלוי בך.

שואל השאלה:
עוד הפעם בגיל שלך זה לא קשור לגיל בשום צורה אם מישהו היה יודע מזה להתמודד עם מה שאני התמודדתי אני אמורה לשבת באיזה מוסד ולהיות מסטולה מתרופות אבל אני חזקה יותר מזה אני חזקה יותר מהמון אנשים לפעמים פשוט באלי לוותר

בכיינית, אין לך מושג מה אחרים עוברים בחיים שלהם.
זה שיש אנשים שמתמודדים יום יום במקום להתמסכן זה לא אומר שקל להם, זה אומר שהם בוגרים וחזקים. הזלזול שלך הוא חוצפה.
תלמדי להעריך מה שיש לך במקום לבכות על מה שאין לך.

נו באמת.. את מתעלמת כאילו משאר הדברים שרשמתי ושמה רק דגש על הגיל. אינליכוח

מה כבר עברת בחיים שלך?
את סתם מתמסכנת את מהאנשים האלה שסתם עצובים

אל תוותרי
כמו שאמרת את חזקה ותוכיחי את זה לעצמך

מאמין בך! בהצלחה

שואל השאלה:
גדלתי עם אבא אלים גרתי שנה במקלט לנשים מוכות בחדר קטן עם 6 נפשות קיבלנו ארגזים של תרומות בגדים ואוכל הוטרדתי מינית על ידי האח של הבסטי שלי עברנו לישוב שלוש שנים בריונות קשה מחשבות אובדניות ובנתיים אח שלי התאשפז כי מסתבר תפנית בעלילה שיש לו בעיות נפשיות בגיל 8 עכשיו אחרי שלוש שנים אח שלי נכנס למוסד לבריאות הנפש אני קיבלתי חזרה ביטחון עצמי ואז הגיע מישהו שניסה לאנוס אותי האמא החורגת שלי נפטרה האמא האמיתית שלי ממש חולה ולא מספרת למה ואני עם סעיות לא יכולה לספר כי יש לאמא שלי יותר מידי על הגב
אבל אני מתמסכנת אז מזה משנה?..

את רוצב שאני אספר את סיפור החיים שלי פה? לא נראה לי. את בטוחה בזה שהסיפור של כל שאר האנשים בעולם יפה ושמח, את רואה רק את הצרות שלך.
לא פירטת אילו משהו אחד טוב בסיפור שלך, בחיים לא קרה לך משהו טוב? אני לא חושבת. את פשוט בוחרת להתייחס רק לדברים הרעים.
כשאת מרגישה הכי מזכנה בעולם כדאי שתחשבי על אנשים שיכל להיות אצלם יותר גרוע, אנשים משותקים, נכים, לא משנה מה.
אני אומרת את זה בשבילך, רצינית עכשיו. לי לא אכפת אם את מעריכה את החיים שלך או לא בתכלס, להרגיש מסכנה ולא להעריך שום דבר טוב מזיק רק לך בסופו של דבר.

שואל השאלה:
הכל טוב בסדר? לא ביקשתי שיגידו שאני מתמסכנת רק קצת הזדהות כדי שלא ארגיש לבד אבל עכשיו אני מרגישה הרבה יותר גרוע ממקודם אם הייתי יכולה הייתי מוחקת את השאלה תודה למי שתמך.....

אנונימית שלא שאלה.
השתגעת?!

אני מציע לך:
1. לדבר עם ההורים שלך.
2. ללכת לפסיכולוג.
3. להמשיך ולנסות!
החיים טובים מדי, אל תוותרי עליהם!