5 תשובות
אני חושבת שאם מישהו לא רוצה לעבוד את השם הוא לא צריך לעשות את זה בכוח וללא רצון
ומי שרוצה עושה את המצוות שיש לו רצון בהן כי אחרת זה לא שווה כלום
המטרה העיקרית כמובן היא לעבוד את ה' יתברך.
אך כמובן, יש שלבים באמונה ובקיום המצוות.
לאנשים שהאמונה שלהם קצת מעורערת בתחילת דרכם, זה בסדר לחשוב "אני עושה את המצווה הזאת והזאת מסיבה בריאותית" או "אני לא עושה את העברה הזאת כי יש לי בזה יתרון ב...". זוהי פשוט מדרגה רוחנית יותר נמוכה. אבל לגמרי עדיף מדרגה נמוכה מאשר לא בכלל. כלומר, אם בן אדם עדיין לא הגיע למדרגה הרוחנית הגבוהה הזו של "עושה מצוות בשביל ה' יתברך" כי זה קשה לו והוא עדיין לא בשל לכך, זה לא נורא. אבל לאט לאט כשהאדם יתייצב באמונתו ובקיום המצוות, עליו לשנות את דרך החשיבה שלו לחשיבה הזאת, כדי לעלות דרגה ברוחניות ולהתקרב למטרה העיקרית של המצוות, לעבוד את ה'.
זה התבטאות של השפקת העולם המודרנית - אנתרופוצנטריות, הרואה באדם את המרכז או תכלית העולם, בניגוד לתאוצנטריות של פעם הרואה את האלוקים במרכז או תכלית העולם.

כתוצאה מכך העולם, הטבע, האובייקט אמור לשרת את האדם (הסובייקט), את האגו שלו.
בנוסף לזה, רבים היום דוגלים בגישה התועלתנית - אם משהו לא תורם לתועלת הכללית אז אין בו ערך ומשמעות.
אותו יחס משליכים גם על הדת - או שהדת תשרת את האדם ותשביע את רצונותיו או שהיא תישאר בעבר כמשהו חסר תועלת היום.
שואל השאלה:
Peripatetikos, ומה אתה אומר על הגישה הזאת של אותם אנשים (שרוצים שה' ישרת אותם ולא הם אותו, במקום שזה יהיה הפוך.)?
^נורא ואיום, מה אפשר להגיד על הגישה האגואיסטית וחולנית הזאת? מה שעצוב זה שגם יהודים רבים מתחברים לזה, והרבה אפילו לא מודעים עד כמה זה לא בסדר... צריך לעשות עם זה משהו