שיתוף אישי שכתבתי לעצמי ביומן..לא יודעת איך לצאת מזה

אני לא יודעת איך לעצור את מעגל הסבל הזה.
איך לבחור אחרת?
איך להרגיש גם כשממש מוצף לי בפנים? .
לא לשפוט את עצמי ולהתבאס על גופי לאחר שאכלתי מלא כדי לא להרגיש?
החיים עוברים לי כל כך מהר, ולצערי אני מאבדת אנשים ורגעים מתוך חוסר תשומת לב מדוייקת למה שחשוב.
בסוף אני אמות, ואנשים שאני אוהבת גם ימותו.
הזמן פה קצוב.
צריך להשתמש בו בתבונה.
למרות הנוצץ
להיזכר במה שמואר
למרות הרצון לשלוט
לזכות לשחרר.
להכיל הכל
ולאכול מתוך צורך פיזי
לתת לנפש זמן
לעכל ולרגש להשתחרר.
עצוב לי לפעמים
עצוב לי על המצב עם אמא שלי
ועצוב לי על זה שאני לא מושלמת כמו שהייתה רוצה
עצוב לי שאני לא עומדת מספיק בצפיות
ושעלי לקבל מלא החלטות שאותי לפעמים מהדרך קצת מסיתות
עצוב לי על שקרים לבנים שנאלצתי לומר מתוך הגנה
ועל רגשות שאכלתי
ושלפעמים את עצמי מקיאה בשירותים מצאתי
עצוב לי שלא שמרתי על הילדה הקטנה שבי כמו שצריך
אני אור
יש לי זכות ומקום להיות בעולם הזה בכל העוצמה שבי
אני טובה
אני מספיק טובה
אני סומכת על עצמי
יש לי מקום
יש לי זמן
ויש לי אותי
גם אם סימן שאלה ניסה להתגנב
אני בוחרת
לשים סימן קריאה
ולהגיד לכולם וגם לי
יש לי אותי!