אנורקסיות לשעבר ?! זה בשבילכם

לא

אני מקווה שאני אהיה לשעבר

בעיניי ההחלמה שלי היא אך ורק בראש. כרגע אחרי שנים של הרס עצמי אני מסוגלת להיות לא קשה עם עצמי, אני לא אוהבת את הגוף שלי כרגע ולא אהבתי גם פעם, אבל המרדף הזה פשוט כל כך רע ואין הקלה יותר גדולה מזה שזה כבר לא כמו בעבר

שואל השאלה:
אני יודעת זה גם התמכרות לזה .. אין דרך אחרת

אני לא חושבת שאפשר להחלים לחלוטין מאנורקסיה

לא החלמתי לגמרי, עדיין ישלי מחשבות והתנהגויות אנורקטיות, אבל אני כבר לא מרעיב את עצמי

ולא, אני לא אוהב את עצמי (לא זכור לי שאי פעם זה קרה), אבל אני כבר לא שונא את עצמי ואני סוגשל מקבל את עצמי אבל לא לגמרי

לדעתי החלמתי במעדה מסוימת למרות שישמלי חברים שטוענים שאני עדיין אנורקס וואלה אני אוהב את הגוף שלי כרגע...

לא הייתי אנורקסית אבל הייתי בתת משקל מטורף וטיפלו בי, התחלתי לאכול ועליתי המון במשקל.. אני הרבה יותר שלמה עם הגוף שלי מפעם למרות שעכשיו אני עדיין מרגישה לא טוב, זה עדיין בראש לפעמים לחזור לזה ובעצם לרצות להיות משהו שאת לא :/ אבל סהכ יותר טוב. כן.

כן, התהליך הזה העביר אותי המון
שעכשיו 7 שנים אחכ, אני שלמה עם עצמי ומצליחה להמשיך להתקדם בחיים גם בלי האנורקסיה, שהייתה התמכרות נוראה וכל כולי בערך
מאמינה בכולכם, בהצלחה :)

לא אני שונאת את הגוף שלי עכשיו

לא. סבלתי 9 שנים גדולות שבתוכם חוויתי התקף לב בגיל 15 כתוצאה מהאנורקסיה , פה ניסיתי להתעורר , תמיד ניסיתי להחלים וחזרתי לזה בשניות, אשפוזים על גבי אשפוזים וטיפולים אחרי טיפול
באשפוז האחרון לפני שנה קיבלתי וייק אפ קול רציני על הבריאות שלי והתחלתי פחות לפחד מאוכל
עליתי במשקל אבל לא "חזרתי" לאהוב את עצמי (אף פעם לא אהבתי) , אני רגילה אל המשקל החדש ומנסה לחיות איתו בשלום, למרות שכל נפילה קטנה שאני עוברת ישר מוביל אותי להתנהגויות מהעבר... יש לי נטייה לזה פשוט, לשלוט על דברים דרך האוכל, ונטייה לפנות לזה שקשה, זה חסר שליטה בשבילי ולפעמים אני אומרת לעצמי "צאי מזה!"
חפרתי גם מעבר למה ששאלת אופס..

התנהגותית כמעט הכל בסדר, אבל בראש תמיד יהיה קול קטנטן של חשיבה אנורקסית, אפילו ש'החלמתי' לפני יותר משבע שנים. אני עדיין אשמח לגלות שדילגתי על ארוחה, עדיין קשה לי לבשל עם הרבה שמן, עדיין אוכלת מכלים קטנים עם כפית במקום כף, עדיין מרגישה חוסר בטחון ליד מישהי רזה יותר ותמיד עושה השוואות, אבל 90 ומשהו אחוז מהזמן מצליחה לנהל חיים רגילים, זה עניין של החלטה. ולא כל אנורקסית עברה שינוי גופני, אז לא בהכרח יש גוף 'חדש'. אנורקסיה זה קודם כל בראש, ולפעמים מבחוץ אין הבדל.

לא
אני עדיין לא אוהבת את הגוף שלי

אני מדלגת על ארוחת בוקר בבית ספר כמובן כי זה בין הדברים היחידים שיש לי שליטה עליו. אבל לא באמת החלמתי, אולי עליתי במשקל אבל לא החלמתי.
ברור שאני הרבה יותר טוב מפעם אבל אני יודעת שברגע שתהיה לי הזדמנות אני אחזור לזה, אני מרגישה מוזנחת ובכללי אני פשוט כבר די מזניחה את עצמי כי אין לי עצבים לזה והיום אפילו שקלתי לדלג על על ארוחת צהוריים שאמא שלי לא תשים לב אבל אני לא רוצה לגרום לה לעבור את זה שוב אז אני שולטת בעצמי רוב הזמן חוץ מהקטע של הארוחת בוקר שזו שריטה שלי כבר מכיתה ג זה כבר לא יעבור עכשיו

שואל השאלה:
ואוו

לא הייתי מחשיבה את עצמי כ'אנורקסית', אבל כן היו ימים שהייתי אוכלת פחות ממה שצריך.
"ההחלמה" אצלי לא הייתה בעלייה במשקל אלא יותר בקטע של לשנות תפיסה בראש.. הפכתי את זה ללאכול דברים בריאים ולנסות לשמור על אורח חיים בריא ככה שאני על אותו משקל כבר כמעט שנה+
אני אוהבת את עצמי ואת הגוף שלי בעיקר בגלל שאני עוסקת בספורט..
פעם גם הייתי סופרת קלוריות והיום אני פשוט יודעת מה ישאיר אותי על אותו משקל ואם אני "חורגת" אז תמיד אפשר לפצות על זה.
עדיין יש לי חשיבות לכל דבר שאני מכניסה לפה, ואני חושבת שגם יקח לי זמן לשחרר את זה.

אני אוהבת את עצמי יותר והשתפרתי אבל אם להיות כנה אני עדיין לא מאה אחוז שלמה.
אני יודעת שאני יכולה לחזור לשגרת אימונים קפדנית של פעמים בשבוע אימון בטן וזה כל מה שאני צריכה כדי להיות שלמה עם עצמי (או לפחות מרגישה שזה מה שאני צריכה)
משום מה זה לא כזה לחוץ לי כי אני מרגישה שיש לי את כל הזמן שבעולם להתחטב