רק אני חושבת שזאת קארמה מטורפת?

לפני בערך שנה היה לי נקע ממש ממש חמור בקרסול והייתי צריכה להשאר חודש בבית. כל הזמן הזה אמא שלי לא עזרה לי בכלל והכי הרבה שהיא עשתה בשבילי היה להכין לי כוס תה. היא אמרה לי להתחיל ללכת שעוד בבירור הרגל שלי לא הייתה מוכנה וזה רק הביא לי עוד שבוע בבית.
עכשיו, היא שברה את הקרסול והיא חזרה מבית החולים והיא בכאבים. זה הגיוני שאני לא מרגישה שום אמפתיה בשבילה?