חבר שלי ואני נפרדנו ונכנסנו לקשר לא מחייב.

אני אוהבת את חבר שלי מאוד אבל אני אוהבת אותו בתור בן אדם ואת מי שהוא ואת הנוכחות שלו , אכפת לי ממנו הכי בעולם והוא הבן אדם הכי הכי קרוב אלי , וזה הדדי גם מבחינתו- הוא הבן אדם הכי פתוח והכי מחזק מעצים מדהים ואוהב. יש ביננו כימיה מטורפת - ופה נכנס האבל , התחלתי להרגיש שההגדרה של "זוגיות" והדרישות שלה מאוד מונעות ממני להיות אני , אני רוצה להתנסות ולחיות חופשיה ואני מרגישה שהקשר הזוגי מאוד סוגר גם אותי וגם אותו , מאוד לוחץ ומלחיץ. אמרתי לחבר שלי שהוא יקר לי ואני אוהבת אותו ומי שהוא אבל קשר זוגי כבד עלי בתקופה הזו שאני רוצה לגלות את עצמי והייתי רוצה את נוכחותו בחיים שלי לא בתור בן זוג , ואחרי בכי ודיבורים הוא הבין אותי והכי קיבל את זה בעולם ובחרנו שלא להיות בתוך קשר זוגי (אפשר להגיד שאנחנו פשוט חברים טובים עם חיבור עמוק) בחרנו שלא לתת לזה להשפיע על הקשר שלנו בתור חברים קרובים ואנחנו עדיין מתראים כרגיל ומאוהבים במיוחד וגם נהנים מאינטימיות ואהבה פשוט ככה , היו לי המון חששות אבל הכל באמת טוב ואפילו טוב יותר , במין , בתקשורת ובתחושה הפנימית שלי של שקט ורוגע.
אני מרגישה גם ממנו וויב טוב יותר ובעיקר תקשורת מאוד כנה ואמיתית, אבל האם זה היה צעד חכם לזרוק שנה וחצי שלמות של מחויבות וזוגיות לקשר לא מחייב?