וואיי נמאס לי כבר!!

החיים האלה פשוט קשים ורעים.
חשבתי כבר ללכת לרב ושיבדוק תשם בלי משמעות שיש לי גם ופתאום גם אמא שלי אומרת שהיא לא רוצה ותמיד היא הייתה איתי בזה ואמרה מה יכול להיות והכל וחשבנו גם על שמות.
ופתאום כשמצאתי רב והכל היא אומרת שאם בא לי שאני ילך לבד אבל אני לא ילך לבדד ונמאס לי מהחיים האלה ומהמשפחה הזאת שמפחדים לנסות ועל כל דבר כבר אומרים זהו אין הכל הרוס ולא מנסים כלום וישר מתייאשים.
הבית שלי כבר במצב שאיאפשר לחיות בו ואנחנו פה כל האחים חינוך מיוחד עם בעיות חברתיות ורגשיות ונמאס לי כבר אני רוצה לוותר כל החיים ואני פשוט לא עושה את זה ונמאס לי זה כאילו אני מחריכה את עצמי לסבול כאילו אני נהנת מזה.
איזה חיים יש לי הכל פשוט שבור ואני לא מתכוונת לחשוף את עצמי כי אני דיי מוכרת והדברים האלה כל החיים יושבים אצלי בשקט ואני רק עוזרת לאחרים כי אני חייה את הכאב הפשוט לא מוסבר הזה כל החיים ואני ממש לא רוצה להיות דוגמא לכל מה שאני עוברת ונשברת כי אני כל יום מתייאשת אבל המסר שלי הוא אחר כדי שאחרים לא יסיימו משהו שיכול להיראות טוב יותר ואצלי אף אחד לא עצר כלום ובגלל זה אני לא רוצה שיקרה לאחרים וזאת הסיבה שאני לא אחשוף את עצמי.
אני אשמח שתדברו איתי פה ואולי תעזרו.