אני יודעת שזה נושא מאוס וחרוש אבל ככה אני מרגישה

שואל השאלה:
יעבור? הפרעות נפשיות זה לא משהו שעובר

אפשר להגיד שאני די מבינה אותך. פעם המשקל שלי היה נורא נמוך והייתי סופר ביישנית אז הייתי בטוחה שאף אחד לא ירצה אותי. היום כבר עלה לי יותר הביטחון והתחלתי להיפתח מול אנשים וזה מה שעזר לי.
לגבי השאלה-אני חושבת שאת ממש מורידה מהערך של עצמך. את אף פעם לא יכולה לדעת אם יש מישהו אי שם שמחכה לפגוש אותך (ומבטיחה שיש). מי שיקבל אותך עם ההפרעת אכילה והחברתית הוא זה שראוי לך אבל בינתיים ואני יודעת שתתעצבני לשמוע את זה- מה שנותר הוא לחכות. הוא יגיע וזה יהיה מדהים מבטיחה.
לגבי החרדה החברתית- עם הזמן נפתחים יותר יותר לאנשים חדשים (זה בתנאי שאת במקום שנוח לך בו). אולי תנסי ליצור שיחות עם אנשים ולמצוא משהו משותף? אני יודעת שזה יהיה עבורך מביך ולא נעים אבל מה כבר יקרה? תשחררי. הכל בסדר באמת.
תזכרי שהאחד עוד יגיע וזה עניין של זמן כרגע. הוא יקבל את מי שאת ואם לא הוא פשוט לא ראוי לך.
אם הנושא הזה מאוד כאוב אצלך ואת מרגישה כבר אובדת עצות את תמיד מוזמנת לפנות ליועצת, היא סופר עוזרת או שאת יכולה לפנות אליי בפרטי אם באלך לדבר על זה עוד :)

שואל השאלה:
זה לא נושא שאני מסוגלת לדבר עליו כמו שהסברתי..(חלק מהחרדה) לא משהו שאני יכולה לומר בקול.
יש לי חרדה חברתית מאז שאני זוכרת את עצמי בערך עם השנים זה השתנה ממש קצת(כשהייתי ילדה זה היה הרבה יותר גרוע) אבל לא איזה שינוי משמעותי

יקח זמן אבל זה יקרה.
ואת צודקת כנראה עד שלא תפתרי את הבעיות שלך עם עצמך ותאהבי את עצמך לא תוכלי להיפתח לאחרים אבל גם זה יקרה עם הזמן . בלי לחץ