אני ממש מתוסבכת והחיים שלי באמת חרא ממש.אמרתי לאמא שלי שאני צריכה פסיכולוגית היא צחקה ואמרה שאני מדברת שטויות ומגזימה.

כולם מרגישים ככה לפעמים, תנסי לצאת מהשגרה ולהוציא מהראש שלך את העניין של הדיכאון כי את לא יכולה לאבחן את עצמך.

שואל השאלה:
ההורים שלי שונאים אותי ומקללים אותי כל החברים הכי טובים שלי שהייתי בטוחה שהם חברים לכל החיים פשוט עזבו אותי ולא כי פשוט התרחקנו הם אשכרה"נפרדו" ממני בוואצפ. אני חושבת שאני ממש מכוערת ואני לא מבינה למה אני ככה. אני בטוחה שכולם מדברים עליי ומסתכלים עליי וצוחקים עליי ואני לא מצליחה לדבר בקבוצה נורמלי אני פשוט מגמגמת ויד לי טיקים כאלו.אני חושבת שאף אחד לא רוצה להתקרב אליי. אני בוכה כל יום לפחות פעמיים

שואל השאלה:
וזה לא לפעמיים, אני בבאסה ואני בוכה כל הזמן ולא מבינה למה דווקא החיים *שלי* חרא ככה מגיל 8. אני עכשיו בת 17...

אני לא חושבת שאת בדיכאון עמוק אם את בסטיפס. אני באמת לא אומרת את זה בצחוק, אם זה היה רציני היית מטפלת בזה, ולא ניגשת לסטיפס. **מניסיון**

תלכי לרופא המשפחה שלך ותדברי איתו על זה והוא יפנה אותך לפסיכיאטר/פסיכולוג על פי התחושות שלך.
אמא שלך מתנהגת לא בסדר בכלל מה זה הדבר הזה שהבת שלה מבקשת פסיכולוג כי היא לא חשה נפשית בטוב והיא לועגת וצוחקת.
תפני לבדך לקופת החולים שלך. אם את צריכה עזרה בקשר לזה ואת מתביישת אני אשמח לייעץ לך בפרטי.

את בת 17 את לא ילדה.