רק אני שונאת שההורים שלי אוהבים אותי הכי פחות

לא אכפת לי האמת

כן..

לא, גם אני שונאת שההורים שלך אוהבים אותך הכי פחות. ועכשיו באמת, לא מתעסקת בזה, לא חושבת שאני האהובה אצל ההורים שלי, גם לא חושבת שהם מראים פייבוריטים באופן ברור כל כך, נראה לי הם די בינוניים לכולנו. אמא שלי אמרה לי משהו כמו לא שהיא אוהבת את כולם באותה מידה אלא כולם מעצבנים אותה באותה מידה. אני כמי שפעם הייתה הילדה הקטנה וזה משהו שנשאר אצלי, תמיד מרגישה איכשהו יותר מקופחת נשכחת ומוזנחת בידי אחרים. אולי כי כשהייתי קטנה הייתי מאוד ביישנית והייתי רגילה שכולם התעלמו ממני ודרכו עליי. עכשיו לא מתעסקת בדברים כאלה- דואגת לעצמי ולאינטרסים שלי ומנסה להסיר אכפתיות מאחרים ומה שהם כן או לא חושבים עליי. אם אין לי שליטה על זה למה להתעכב על זה. מה שכן אני לא שוכחת, אני מחזירה בדיוק אותו יחס שמקבלת- מי שמתייחס אליי יפה ובכבוד יקבל יחס יפה וכבוד ממני, מי שלא מחוק אצלי. כשאני אומרת מחוק זה ממש מחוק- מתעלמת מהקיום של אותו אדם לחלוטין, אם זה הורה אז בהזדמנות הראשונה שהייתה לי הייתי עוברת החוצה ומתנתקת לחלוטין עד שהם יפנו אליי להתנצל או יקרה משהו שיגרום לי לדבר שוב. למזלי, זה לא המצב ולא היו ממש אנשים שניתקתי ככה בעוצמה.