לאנורקסים אנורקסיות

"מה אין לך אוכל בבית"
"וואי ידעתי שאת אנורקסית"
"למה את לא אוכלת מה את אנורקסית"
"וואי תקשיבי האוכל פצצה אולי כדאי שתאכלי ממנו, אה בעצם שכחתי שאת חולה"
"אה אז את כאילו חולת נפש"
וסתם מנסים לדחוף לי אוכל לצלחת או לדבר איתי על זה

שואל השאלה:
וואי לי יש אנורקסיה אטיפית-( זה שלא כל כך רואים מבחוץ - אלא עם כן משהו יודע..) אז הסביבה שלי (חוץ מההורים וחברה אחת) די מתעלמים וזה וזה כל כך חרא.. ^^^

שואל השאלה:
^^^וואי זה בלתי נסבל... אני מרגישה שאני צריכה "להוכיח" את עצמי.. שאני באמת ככה.. גם לי יש את אותה מחלת נפש. פשוט אצלי תפסו רק אחרי שהורדתי 8
קג:(
ואצלה איזה 30 אז אצלי זה "לא רציני" חלאס חרא שלי

את ממש קלה, מה את אוכלת, את יכולה לעוף ברוח, שמודדים את ההיקף של הזרוע שלי עם היד שלהם

קרה לך שנגיד לא ככ אכלת הרבה ביום אחד (קצת מהרגיל) ופשוט ירדת איזה חצי קילו בגלל זה? אני אישית הייתי רוצה לעלות במשקל אבל מספיק ואני לא אוכלת יום אחד כבר כמעט קילו יורד

שואל השאלה:
^^בטח! הגוף שלך פשוט בטראומה..
אבל אני כן רוצה לרדת.. אז אני פחות אוכלת את התפריט שלי

אהמ באשפוז המשפחה אמרו לי יש לך מזל שלא הגעת למצב שלה (מישהי רזה יותר ממני בחמש קילו)
רציתי לבכות תחיים שלי

אני גם בתחילת התהליך ופחות או יותר באותו מצב כי יש לי חברה בולימית ועכשיו היא בטוחה שהאנורקסיה בגללה כשזה ככה כבר מלפני שהיא נהייתה בולימית

שואל השאלה:
^^^כן.. מבינה.. אבל אני עדיין יחסית בתחילת התהליך, אז כשעוברים משהו ממש קשה כמו אנוקרסיה, הייתי רוצה שיהיה טיפה יותר יחס. פשוט יש לי חברה ממש ממה טובה שמאושפזת בגלל אנורקסיה, אז חברות משותפות שלנו תמיד מתייחסות אליי כאילו אני הצל שלה, וכמה שאני "מעתיקה" ממנה.

הלוואי והיו מתעלמים אצלי
פשוט כולם עושים מזה עניין ואני חייבת להיות פתוחה עם זה כי "זה חלק מתהליך הריפואי" או איזה חרא כזה