9 תשובות
אני מסכימה איתך...
אנונימית
שואל השאלה:
תקראי לזה "כפייה דתית, שיהיה. אבל מי צוה על אותן מצוות אם לא אלוקים בעצמו? אז הוא מוציא לעצמו שם רע?
תקראי לזה "כפייה דתית, שיהיה. אבל מי צוה על אותן מצוות אם לא אלוקים בעצמו? אז הוא מוציא לעצמו שם רע?
שואל השאלה:
אני לא יודע על מה את מדברת (משהו לא מכובד בהפגנה של חרידם). אני דיברתי על עשות את הדברים שה' מחייבת ולהסביר אותם לציבור...
אני לא יודע על מה את מדברת (משהו לא מכובד בהפגנה של חרידם). אני דיברתי על עשות את הדברים שה' מחייבת ולהסביר אותם לציבור...
לא מסכימה איתך, הדעה שלי היא שאתה לא יכול להגיד לי שאני "מחוייבת" לעשות מצווה מסויימת רק כי אתה טוען ש"אלוהים ציווה". זה שעל פי דעתך יש ישות עליונה שאומרת לך לעשות משהו ואתה עושה, באופן עיוור, בלי לשאול שאלות (משהו שמבחינתי אין בו היגיון), לא אומר שאני רוצה לעשות את אותו הדבר. זה בתכלס העיקרון של להאמין לעומת לא להאמין בה', וכל מה שאתה אומר כאן (שאנחנו "מחוייבים") זה פשוט עוד ניסיון (לא משהו) להצדיק כפייה דתית, שאת האמת לא תגרום לי פתאום להגיד 'יאא אני מתחילה לשמור מצוות', אני קצת יותר בעד לחיות את החיים שלי כמו שבאלי ולא להיות כפופה כל החיים שלי לעשיית ה"מצוות" שאתה מדבר עליהם באופן עיוור.
שואל השאלה:
daddy issues, לא נכון. "יִרְאַת ה' - שְׂנֹאת רָע, גֵּאָ,ה וְגָאוֹן, וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת - שָׂנֵאתִי" (משלי ח, יג).
"הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ, ה', אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ - אֶתְקוֹטָט? תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים - לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי" (תהילים קלט, כא-כב).
כפיה דתית גם נלמדת מן התורה:
ת"ר (ויקרא א, ג): י"קריב אותו" - מלמד שכופין אותו. יכול בעל כרחו? - ת"ל "לרצונו". הא כיצד? - כופין אותו עד "שיאמר רוצה" (ערכין כא ע"א).
נ.ב. מי שעובר על דרבן - עובר על הציווי החמור של התורה לשמוע לדברי חכמים:
"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע--דִּבְרֵי רִיבֹת, בִּשְׁעָרֶיךָ: וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ--אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ, אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ, אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ, עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר ה'; וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ--תַּעֲשֶׂה: לֹא תָסוּר, מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ--יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים יז, ח-יא).
זה אפילו יותר חמור לעבור על איסור תורה:
"בני, הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה: שדברי תורה יש בהן עשה ולא תעשה, ודברי סופרים - כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה" (עירובין כא ע"ב).
זה יצא מפסוק "וּפֹרֵץ גָּדֵר - יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ" (קהלת י, ח).
ככה שלא צריך להציג את אלה שעוברים על דרבנן כמשהו "תקין".
"מאן דעבר אדרבנן - שרי למיקרי ליה "עבריינא" (שבת מ ע"א)
תרגום: "מי שעובר על דרבנן - מותר לקרותו "עבריין" (שבת מ ע"א).
daddy issues, לא נכון. "יִרְאַת ה' - שְׂנֹאת רָע, גֵּאָ,ה וְגָאוֹן, וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת - שָׂנֵאתִי" (משלי ח, יג).
"הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ, ה', אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ - אֶתְקוֹטָט? תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים - לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי" (תהילים קלט, כא-כב).
כפיה דתית גם נלמדת מן התורה:
ת"ר (ויקרא א, ג): י"קריב אותו" - מלמד שכופין אותו. יכול בעל כרחו? - ת"ל "לרצונו". הא כיצד? - כופין אותו עד "שיאמר רוצה" (ערכין כא ע"א).
נ.ב. מי שעובר על דרבן - עובר על הציווי החמור של התורה לשמוע לדברי חכמים:
"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע--דִּבְרֵי רִיבֹת, בִּשְׁעָרֶיךָ: וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ--אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ, אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ, אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ, עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר ה'; וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ--תַּעֲשֶׂה: לֹא תָסוּר, מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ--יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים יז, ח-יא).
זה אפילו יותר חמור לעבור על איסור תורה:
"בני, הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה: שדברי תורה יש בהן עשה ולא תעשה, ודברי סופרים - כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה" (עירובין כא ע"ב).
זה יצא מפסוק "וּפֹרֵץ גָּדֵר - יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ" (קהלת י, ח).
ככה שלא צריך להציג את אלה שעוברים על דרבנן כמשהו "תקין".
"מאן דעבר אדרבנן - שרי למיקרי ליה "עבריינא" (שבת מ ע"א)
תרגום: "מי שעובר על דרבנן - מותר לקרותו "עבריין" (שבת מ ע"א).
שואל השאלה:
ברוך בורא הטיקטק, מי את שתמני ממני לומר דברי אלוקים חיים? ואלוקים צוה על תרי"ג מצוות לא רק אותי, אלא את כל עם ישראל. בשביל זה הוא אמר לקבץ את כל עם ישראל במעמד הר סיני בשביל שכולם ישמעו. שאף אחד לא יכול להגיד "לא ראיתי", "לא שמעתי", אלא כל עם ישראל שמעו את קולו של אלוקים.
ומה זה עושה בצורה עיוורת? אם הכוונה לציית למה שה' צוה - למה להציג את זה כחיסרון? הרי ברור שה' לא יצוה עלינו דברים שהם לא לטובתנו ואנחנו לא יכולים לעמוד בהם.
בלי לשאול שאלות? אפשר (וצריך) לשאול איך עושים, אב ללא אם לעשות א ולא עלשות. על זה נאמר "נעשה ונשמע" (שמות כד, ז). קודם כל נעשה, אחר כך נשמע. בזכות אמריה הזאת (שעם ישראל הסכים לקבל את התורה עוד לפני ששמעו מה כתוב בה ולא שאלו לפני) הם קיבלו שני כתרים והתנהגו כמו מלאכים (שבת פח ע"א).
אם זה לא יכרום לך להתחיל לעשות מצוות (ה' ירחם) - זאת כבר לא בעיה שלי, אלא שלך. זה לא אומר שאני מוציא שם רע לאלוקים בזה שאני מעביר את דבריו.
ברוך בורא הטיקטק, מי את שתמני ממני לומר דברי אלוקים חיים? ואלוקים צוה על תרי"ג מצוות לא רק אותי, אלא את כל עם ישראל. בשביל זה הוא אמר לקבץ את כל עם ישראל במעמד הר סיני בשביל שכולם ישמעו. שאף אחד לא יכול להגיד "לא ראיתי", "לא שמעתי", אלא כל עם ישראל שמעו את קולו של אלוקים.
ומה זה עושה בצורה עיוורת? אם הכוונה לציית למה שה' צוה - למה להציג את זה כחיסרון? הרי ברור שה' לא יצוה עלינו דברים שהם לא לטובתנו ואנחנו לא יכולים לעמוד בהם.
בלי לשאול שאלות? אפשר (וצריך) לשאול איך עושים, אב ללא אם לעשות א ולא עלשות. על זה נאמר "נעשה ונשמע" (שמות כד, ז). קודם כל נעשה, אחר כך נשמע. בזכות אמריה הזאת (שעם ישראל הסכים לקבל את התורה עוד לפני ששמעו מה כתוב בה ולא שאלו לפני) הם קיבלו שני כתרים והתנהגו כמו מלאכים (שבת פח ע"א).
אם זה לא יכרום לך להתחיל לעשות מצוות (ה' ירחם) - זאת כבר לא בעיה שלי, אלא שלך. זה לא אומר שאני מוציא שם רע לאלוקים בזה שאני מעביר את דבריו.
שואל השאלה:
הפירוש ממסכת ערכין - יש לו דין של דאוריתא, כי זה לימוד גמור מהפסוק. התורה שבעל פה - יש לה דין של דאוריתא. מי שלא מאמין בתורה שבעל פה - אפיקורוס (משנה תורה, הלכות ממרים, פרק ג, הלכות א-ב).
לגבי להעליב את האנשים - מי שנעלב מזה - זאת הבעיה שלו, כי התורה לא אסרה להעליב אנשים אשר אינם שומרי תורה ומצוות (ויש סיבה לכך - להכניע אותם):
"אמר רב חננא בריה דרב אידי: מאי דכתיב (ויקרא כה, יז) "ולא תונו איש את עמיתו" - עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו" (בבא מציעא נט ע"א).
הרמ"א פסק את זה להלכה:""וי"א דאין מצווין על אונאת דברים אלא ליראי השם (נ"י פרק הזהב) (חושן משפט, סימן רכח, סעיף א, הגה).
הקודים של החברה שאינה הולכת בדרך התורה וגם החוק של המדינה אינם יכולים להיות יותר חשובים מן ההלכה, אשר מחייבת את כולנו. אפילו למלך אין סמכות לבטל את העם מהמצוות (משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ג, הלכה ט).
זה אירוני שאנשים מתנגדים פה לכפייה דתית, אבל כן רוצים לכפות את הקודים שלהם ואת החוקים שלהם...
הפירוש ממסכת ערכין - יש לו דין של דאוריתא, כי זה לימוד גמור מהפסוק. התורה שבעל פה - יש לה דין של דאוריתא. מי שלא מאמין בתורה שבעל פה - אפיקורוס (משנה תורה, הלכות ממרים, פרק ג, הלכות א-ב).
לגבי להעליב את האנשים - מי שנעלב מזה - זאת הבעיה שלו, כי התורה לא אסרה להעליב אנשים אשר אינם שומרי תורה ומצוות (ויש סיבה לכך - להכניע אותם):
"אמר רב חננא בריה דרב אידי: מאי דכתיב (ויקרא כה, יז) "ולא תונו איש את עמיתו" - עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו" (בבא מציעא נט ע"א).
הרמ"א פסק את זה להלכה:""וי"א דאין מצווין על אונאת דברים אלא ליראי השם (נ"י פרק הזהב) (חושן משפט, סימן רכח, סעיף א, הגה).
הקודים של החברה שאינה הולכת בדרך התורה וגם החוק של המדינה אינם יכולים להיות יותר חשובים מן ההלכה, אשר מחייבת את כולנו. אפילו למלך אין סמכות לבטל את העם מהמצוות (משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ג, הלכה ט).
זה אירוני שאנשים מתנגדים פה לכפייה דתית, אבל כן רוצים לכפות את הקודים שלהם ואת החוקים שלהם...
לא. אי אפשר להגיד על מצווה שהיא לא בסדר כי ה' יודע את הדברים יותר טוב מאיתנו.
שואל השאלה:
לא אתווכח איתך על החלק הראשון.
לגבי קראים: כל אחד לגופו. מי שגדל אצלם הורים כאלה או בסבביה כזאת - אז הוא תינוק שנשסבה וצריך לקרב אותו בדרכי שלום (משנה תורה, הלכות ממרים, פרק ג, הלכה ג), אבל מי שגדל על תורה שבעל פה - וכפר בה - אפיקורוס גמור, כמו שאר הכופרים (משנה תורה, הלכות ממרים, פרק ג, הלכות א-ב).
לא אתווכח איתך על החלק הראשון.
לגבי קראים: כל אחד לגופו. מי שגדל אצלם הורים כאלה או בסבביה כזאת - אז הוא תינוק שנשסבה וצריך לקרב אותו בדרכי שלום (משנה תורה, הלכות ממרים, פרק ג, הלכה ג), אבל מי שגדל על תורה שבעל פה - וכפר בה - אפיקורוס גמור, כמו שאר הכופרים (משנה תורה, הלכות ממרים, פרק ג, הלכות א-ב).