נורא נורא קשה לי בלימודים האקדמאיים. אני מרגישה שאני קורסת. מה לעשות?

אז אולי זה לא בשבילך?

שואל השאלה:
אני באמת מרגישה שזה לא

אני לא כל כך מבין למה הכוונה. גם אני התחלתי תואר השנה, ו90% מהזמן שלי הולך על ללמוד. דוגרי, זה מה שבאתי לעשות. אני עברתי עיר בשביל זה ואני כן מדבר עם אנשים ויוצא מדי פעם, אבל אני לומד כל הזמן. זה המשמעות של לעשות תואר.
אם את לא נהנת מהלמידה ומהאתגרים שהיא מציבה, אז כנראה זה לא בשבילך כרגע.

אבל,
חשוב לדעת לנהל זמנים ולקחת הכל בפרופורציות. אני עובד לפי מטרות, ועומד ביעדים שלי. אני לא מעתיק ולא מרמה את עצמי, ואני לא מקשה על החיים שלי יותר מדי. בבוחן אמצע שלי בחדווא הוצאתי את המידת נעליים שלי. חיים עם זה ולומדים, לא לוקחים ללב ומנצלים את זה להשתפרות.

שואל השאלה:
זה ברמה כזאת שאני מתלבטת אם כדאי לי לשבת עם המשפחה לאכול ארוחת ערב, וזה לא שאין לי מה לעשות בחיים שלי.

יכול להיות שיש לי כמה טיפים לתת לך, את לומדת תואר ראלי/מדעי?

כי אם כן, הייתי ממש ממליץ ללכת לפי שיטה כזו:
בערב שלפני ההרצאה, תעברי שעה על החומר, ותסכמי במילים שלך את מה שהועבר בהרצאה ואת הנקודות החשובות בה.
כשאת עושה שיעורי בית, תעשי אותם עם המחברת שבה רשמת את הסיכום שרלוונטי לשיעורי בית האלה. ולמחרת תעשי את שיעורי הבית בלי המחברת.
תנסי להסביר את החומר לאנשים/חיות מחמד או אפילו לעצמך.
תקבעי יעדים קבועים. אני היום מסיימת x וy. אם את לא עומדת ביעדים שלך תבררי למה זה קורה. אם את לא מבינה משהו, לכי לשעות קבלה של מרצים, או תבקשי עזרה מחברים בתואר.
והכי חשוב, אל תהיי כל הזמן לחוצה. הלימודים קשים, והחיים לא קלים, ולפעמים מרגישים שמתפרקים. אז זה בסדר להזיל דמעה ולרחם על עצמך מדי פעם. אבל לרגע אחד. אחרי זה צריך לאסוף את עצמך ולהמשיך הלאה.

הסוד זה לא להגזים ולבקש עזרה ממי שאפשר.
נסי לארגן לעצמך חצי שעה-שעה ביום שאת עושה רק דברים שכיף לך. זה לגמרי אפשרי

שואל השאלה:
אני אנסה
אני עושה תואר בחינוך