17 תשובות
חוויות, חברים
הפסדת חוויה
חברים לחיים
חוויה שבחיים לא תשכחי, ומלא חברים
תלוי בסיבה שבגללה לא עשית ומה עשית במקום לשרת אבל בכללי גם הרווחת וגם הפסדת.
לא הפסדת כלום
רק הרווחת צעקות של מפקדים,אנשים חארות (רובם),עבודה קשה, ואוכל חרא של חיילים שלא יודעים לבשל. ולא תמיד אפשר למצוא שם חברים לחיים זה עניין של מזל
אנונימית
הפסדת שמירות של 4 שעות את לבד עם עצמך
הפסדת לסגור שבתות ולהיות בדיכאון
הפסדת סיכוי לקבל דוח מצ ולקבל ריתוק
קיצר רק הרווחת מסגרת מסריחה
אנונימי
הרווחת תקופה ארוכה מהחיים שלך שלא התבזבזה על מסגרת קשה, כמעט בלתי אפשרית.
הרווחת שאלות ודעות קדומות "למה לא עשית צבא?"

והאמת הפסדת חוויה שנתקלים בה פעם בחיים;
עם כל המפקדים שמתייחסים אלייך כמו אל אשפה,
תורנויות מטבח קשות אבל קורעות מצחוק,
בלגאנים ושטויות בטירונות,
גאווה ללבוש מדים וכומתה,
ובעיקר אנשים -שאני באופן אישי לא שמרתי על קשר עם אף אחד מהם-
שלא נשכח לעולם.

השתחררתי לפני 15 שנים,
ואני עדיין נזכרת בתקופה ההיא.
החוויות שם שינו ועיצבו אותי,
למדתי להתמודד עם קשיים.
ובעיקר למדתי כמה באמת אפשר להספיק ב- 60 שניות ;)
חברים חוץ מזה
סבל
חוסר בשעות שינה
אוכל לא בריא ומגעיל דכוס בשמן
10 קילו של האוכל הזה בגוף שלך^
אנונימית
חוויה אדירה וחברים מדהימים.. וקצת משמעת כי לנו הישראלים אין משמעת בשיט
אנונימית
לא הפסדת כלום. צבא זה חרא זה כמו ללכת ליום כיף בבית של השטן ואפילו גרוע מזה.. רק גורם לך לרצות למות ולחשוב לעצמך למה בפאקינג גיל 18 אתה צריך להיות בלי שיער ולהיות חייל ולשמור ולענות למישהו שגדול ממך בחודש ב כן המפקד ולקבל דוח או משפט על זה שיש לך זקן או שהשיער שלך עובר את הקו אצבעות של המפקד. שאתה צריך להיסתפר כל שבוע שאתה צריך ללכת מרחקים להרים תיקים שיותר גדולים ממך ומעוד שני אנשים ביחד.
זאת חוויה החשבון כבר לא פעיל...
כנלל (אני בת 22), אני חושבת שממש לא הפסדתי אלא ההפך אני הרווחתי, אני זכיתי לחיות כמו בן אדם בן 18 נורמלי זכיתי לפחות לחיות ולא שישלחו אותי להיהרג בעזה באיזה מבצע רק בגלל שהמדינה שלי תהיה "בטוחה" אני לא מרגישה פה בכלל בטוחה, האנשים פה מגעילים אותי, הילדים והנוער בכלל עושים לי בחילה, כל חצי שנה יש כאן בחירות, אם הייתי יכולה הייתי מדרגת את ישראל מקום 2 או 1 במדינות הכי גרועות בעולם אבל יש יותר גרועות ממנה
אנונימית
וואו חבורה של בכיינים
אז קצת קשה מה קרה
אני כבר צופה את המינוסים כי הבנתי שמי שענו פה הם או משתמטים או מלשביות שבוזות
בואו זאת חוויה אדירה ומבגרת כן הגיוני שבחוויה ענקית יהיו גם קטעים חרא אבל תתמודדו. עצם העובדה שעברתם את ה"סבל" הזה אומר שאתם תדעו להתמודד איתו בעתיד והיא לא.
אז לשאלתך, הפסדת חוסן נפשי שהצבא מעניק(כן ברור שאת יכולה לקבל אותו מעוד סיטואציות אבל לא אותו דבר), הפסדת חברים שיהיו איתך ברגעים הקשים, הפסדת משמעת שהמסגרת הייתה מכניסה בך, הפסדת תחושת גאווה שאת תורמת לעם שלך ושומרת על המדינה היפה הזאת, הפסדת גם קשיים רבים כן- השאלה אם שווה היה להפסיד אותם כי אחרי קשיים צומחים
אנונימית
שואל השאלה:
אני רק רוצה להבהיר משהו, לא השתמטתי, באמת לא יכלתי לעשות צבא, תתפלאו, יש אנשים כאלה. הם עכשיו גם מאוד קשוחים וממש לא מביאים פטור לכל אחד אלא רק למי שבאמת לא יכול. לא יכלתי לעשות מסיבה נפשית ואני יודעת שאם הייתי שם הייתי מתאבדת.
אני גם לא עשיתי צבא אבל זה בגלל סיבות רפואיות ואני מתחרטת ופעם אחת בכיתי בגלל שרציתי לעשות צבא
אנונימית
את לא חייבת הסברים לאף אחד, בטח לא לאנשים כאן :)
בתשובתי ציינתי כי תיתקלי בדעות קדומות בנושא- לצערי זה המצב.
מעבר לזה, זה עניין שלך.