9 תשובות
אין משהו, אולי רק שהכל בסדר איתי כשהכל לא.
שיש לי חבר
אנונימית
שאכלתי
פעם אחת גם שיקרתי שהיה לי פרויקט קבוצתי ביום של חוג ושצריך להגיש את זה ביום למחרת, ובמקום זאת אני עשיתי סיבוב בחוץ למשך שעתיים
"הגעתי בזמן היום לבית ספר והמורה סתם משקרת שאיחרתי" - אני מאחרת קבוע לבית ספר
הייתי משקרת להם המון, על אלכוהול, ירוק, סיגריות, הפרעות אכילה ועוד שיט נפשי, אבל הגעתי בחודשים האחרונים למסקנה כזאת שהשקרים רק מחמירים את המצב שלי אז אני כבר כמעט ולא משקרת להם. פשוט הרבה פעמים אני מסתירה מהם דברים... (עוד משהו שאני מנסה לעבוד עליו.)
אני משקר בעיקר שיש שבת חופשית בפנימיה שלי, אני פשוט לא סובל להיות שם.
אני בפנמייה ולאמא שלי בקושי יוצא שאני משקרת כי אני רוב החיים בפנמייה אז אני אחשיב את המדריכה שלי כאמא שלי, אני משקרת לה בעיקר על איפה שאני נמצאת, אני אומרת שאני עם חברות אבל אני בכלל במקומות אחרים, אני משקרת על המקומות שאני ישנה בהם (יעני נגיד אני אומרת שאני אצל חברה אבל אני במקום אחר), אני משקרת על זה שאני נכנסת לשיעורים ולפעמים אני בכלל לא הולכת לבצפר מבלי שהיא יודעת מזה, וזהו בערך לא ניראלי שיש עוד.
אני לא משקרת על דברים רציניים כאילו אני כן עושה שטויות אבל לא דברים קיצוניים אז אני לא ככ מרגישה רע עם עצמי.
שאם אני יוצא עם חברים זה אומר בעצם שאני יוצא לנתק קשר עם העולם החיצוני.

(אין לי באמת חברים)