הגיוני שפעם רציתי להכיר ולדבר עם אנשים ולעזור להם ועכשיו לא היה יכול להיות לי אכפת פחות מהסביבה

מובן. אולי תקופה של ייאוש, אולי סתם משהו שיעבור, להרבה מאיתנו קורה שאין לנו סבלנות כבר לסביבה שלנו. אל תתן לזה יותר מדי מקום וזמן.

שואל השאלה:
מעודד שיש עוד אנשים שזה ככה אצלם. איך אתם התמודדתם עם זה?

אני דיי סבבה עם זה פשוט קצת יותר בודדה לפעמים אבל יש ימים ויש ימים זה עובר מתישהוא

כשזה קורה אני מכריחה את עצמי דווקא לצאת עם חברים שכן יש לי, גם אם אלו אחד שניים, לדבר עם אנשים בכל הזדמנות שיש לי, אפילו עם אנשים כאן.
כשניסיתי לתת לעצמי זמן שזה יעבור והתבודדתי, זה רק הרע לי ועשה לי תחושה שאני רוצה לשקוע רק עוד יותר בלבד ובפינה שלי.

חח גם לי קרה..
אבל כנראה האופי משתנה עם הזמן.

כן היי גם אני ככה

כן כל פעם זה משתנה אצלינו