אפשר בבקשה חוות דעת? חשוב לי

זה תקציר לסיפור שאני כותבת.(מה שמסומן ב ' אמור להיות נוטה הצידה וזה כיאלו המחשבות)



'לא הייתי צריך לגרור אותן לתוך החרא הזה!' אני מטיף לעצמי 'עכשיו בגללי הן שם, עם האנשים האלה שרק האל יודע מה הם יעשו להן..'

אני מתוסכל, ראשי מונח על ברכיי בעוד כפות ידי עוטפות אותו, והמחשבות ורגשות האשמה לא מרפות.

'זה מגיע לי לא להן!! לעזעזאל, אני לא יודע מה אני אעשה לעצמי אם יקרה להן משהו!' 'הכל בגללך ילד מטופש, למה היית צריך לעשות בדווקא? עכשיו, לך תדע מה יקרה להן.. וכל זה בגללך, בגלל שאתה בכוונה לא רצית להקשיב לאמא ואבא. בגלל שאתה גררת אותן לעוד ועוד שטויות, לעשות הכל כדאי ללכת על הגבול הדק, בין סכנה, לביטחון.. בין גיהנום לגן עדן, בין אמת משעממת ובנאלית לשקר מסוכן ומעניין..הכל בגללך!!'

הקולות שמאשימים אותי דופקים ומהדהדים בראשי בחוזקה, אני יודע שהם צודקים. אבל אני מפחד מידי להודות באשמה.

מכאן, זה רק אני בקרב נגד האיש שהחליט להפוך את חיי. אני נגד איש באצבע אחת שלו יכול לגרום סבל לאחותי התאומה ולחברה הכי טובה שלי.
מכאן, זה אני מול מירוץ הכאב, לסבול כדי לשרוד.. או שאולי לשרוד כדי לסבול?
בכל מקרה, אני אעשה הכל כדי שהן לא הפגעו. "אני מבטיח לכן.. אנחנו נצא מזה." אני ממלמל לחדר החשוך..