טוב אז היי , אני אעשה הקדמה קצרה כי זה הולך להיות מאוד ארוך ומי שיכול באמת לעזור אשמח לעזרה או חוות דעת -

ולא לתגובות לא קשורות או כאלה שלא יועילו . טוב אז אני בת 18 . זה הולך להיות מאוד ארוך . מאז גיל 15 בערך אנשים התחילו להגיד לי שאני יפה , ולא סתם אלא יפה יפה , "מהממת" . אנשים בכל מקום , במקום העבודה כל יום , אנשים זרים ברחוב , בבית ספר המורות שלי המנהלות בעלות מקצוע פקידות מזכירות הערות ברחוב . עכשיו שאני קוראת את זה ככה זה נשמע מצחיק שמה שאני הולכת להגיד זה שאין לי ביטחון . עם השנים מן הסתם שזה עדיין נשאר אבל פחות כי אני בטוחה שלאנשים פחות נעים לבוא ולהגיד למישהי בת 18 שכבר לא כל כך ילדה על כמה שהיא יפה למרות שעדיין אנשים אומרים , הערות , מסתכלים אנשים זרים אותו הדבר רק כמו שאמרתי - כמובן קצת הבדל בין 15 ל18 הרי , בכל זאת . עם השנים פיתחתי רמה בלתי נורמלית של חוסר ביטחון , לא סתם של אני מכוערת . אלא של להסתכל במראה ולבכות או לבכות ממבט במראה או באמצע היום להתחיל לבכות ולהיות בדיכאון פשוט ככה מלהיות בסביבה של הרבה אנשים .. יש לי חלום מגיל 15 . והוא להתחיל ולדגמן וברצינות ובמקצועיות לא כמו כל הדוגמניות "אינסטגרם" , ואני גם גבוהה (בערך 171) . הציעו לי שהייתי בערך בת 16 וחצי אבל ההורים שלי נורא התנגדו כי הם פחדו וחשבו שאני עדיין ילדה . אני אדם מאוד מאמין , ואני נכנסת לדיכאון מאוד מזה , ולכן כל פעם שאני אומרת שאני מוותרת כי אני לא יכולה לסחוב את העול הזה עליי את זה שאני לא מצליחה להגשים את החלום שלי למרות שלא ניסיתי כי אני מפחדת מחוסר ביטחון , כל פעם מחדש אני מוותרת ויום אחרי זה שוב אנשים באים ואומרים את כל כך יפה אנשים זרים אנשים שמעולם לא ראו אותי ואומרים לי למה את עובדת כאן תיראי פחות יפות ממך איך הן הצליחו או מהממת . המוח שלי פשוט סתום . כל פעם שאני מוותרת , ובאמת נכנסת לדיכאון ומשלימה עם זה - פתאום החיים שוב נותנים לי סטירה , שוב אומרים לי ויש בי תמיד את הדחף ואני תמיד חולמת את זה . זה פשוט לא עוזב אותי . אולי זה הגורל שלי אולי זה מה שה' מנסה לכוון אותי אליו , שם המקום שלי לשם אני נמשכת .
כבר אין לי מה לעשות כל כך , אז הנה אני כאן ושואלת , מה אני יכולה לעשות ? מה הגורם לזה ? מה דעתכם על זה ?