למה חיים אם מתים בסוף?

אין לזה תשובה

זה מה יש

אם זאת שאלה עובדתית אז היא מאוד תמוהה כי אין סתירה בין קיומם של חיים למחדל שלהם.
אם זה עניין ערכי גם כן הדבר בטל, אנחנו נמות ולכן לא צריך לחיות. זה בעיית ראוי-מצוי ברורה.

אי אפשר להסיק מהמוות כעובדה מסקנה ערכית, אלא אם כן תוסיף עוד הנחה: לא צריך לעשות משהו אם הוא כלה החיים כלים לכן לא צריך לחיות.

חיים רק פעם אחת וצריך לנצל את זה נכון, אנו לא נדע מתי נלך מפה ,כי זמן המוות שלנו לא ידוע, לכן עלינו ליהנות מהווה כל עוד אפשר בצורה נכונה

אבל אתה כל החיים שלך נמצא במירוץ חסר מעצורים ושאיפה להישגים גבוהים שנחשבים בעיני החברה ונסחף למסלול ברירת המחדל,
ללמוד קשה כדי לקבל ציונים טובים,
לעבוד בעבודה טובה עם משכורת גבוהה, להקים משפחה -
אתה עושה את כל זה, אתה חי באמת רק כשאתה בפנסיה, ואז אתה כבר קרוב לסוף, ומבין שלא באמת מיצית את החיים שלך כמו שצריך, ובשביל מה לעמוד בסטנדרטים שהחברה הציבה?
כל העבודה הקשה שהשקעת מתנקזת לעפר עמוק באדמה.

לא תמיד זה ככה אנונימית. זה לא חייב להיות ככה, אפשר גם ליהנות מהווה ולחיות את הווה . לא צריך לחשוב על זה יותר, אנו בתור בני אדם לא נדע מתי לך וכל מחשבה על זה יכולה להכניס אנשים לדיכאון קצת ולהעציב אותם. חיים רק פעם אחת וזה מספיק אם עושים את זה נכון

אבל רוב הפעמים זה ככה, לא כולם מגשימים את עצמם.

זה גם לא חייב להיות כמו שאת מתארת,הם יכולים להגשים את עצמם אם הם יאמינו בזה ובעצמם. נכון אבל אם אנו חייבים לחשוב על זה, כל דקה בחיים שלנו, לא נחיה בכלל ונתבאס בגלל זה. אנו חיים רק פעם אחת פה, אין לנו עוד הזדמנות לזה , זה לא כמו משחק שבו יש לנו עוד חיים, החיים שלנו קצרים בשביל שנדע לחיות אותם וליהנות מהם, נכון שרוב הדברים לא עוזרים אבל תחשבי על זה ככה, בשביל כסף צריך לעבוד, אין מה לעשות, אבל לפחות יש כסף למה שצריך וחייבים , לפחות אפשר לשנות וכל זה, האמת חיינו הם קצרים מדי, לא נוכל לדעת מה יקרה, יכול להיות שיום אחד לא נהיה פה , וזה מפחיד אבל פה צריך להבין שצריך לנצל את היופי הזה בחיים נכון וליהנות ממנו.. אנו לא יכולים לחיות עם המחשבה על מוות כל שנייה ולפחד ממה שיקרה. זמננו אולי קצוב אבל זמן המוות שלנו לא ידוע לאף אחד, גם אם נדע, זה יגרום לאנשים לפחד ולהיות בחרדה . הכוונה שצריך לחיות את החיים, עזבי כל הקטע של עבודה, לפחות הטוב בזה שיש מזה משהו טוב, צריך לעבוד בשביל דברים שחשובים לנו בחיים, אוכל, שתייה וכל זה. גם משפחה, לפחות נדע אם תרמנו משהו, שום דבר לא הולך סתם, אפשר לתרום או לעזור או להשאיר חותם בעולם. אנו לא צריכים לעמוד בשום חוקים של החברה, חוץ מעבודה, לפעמים גם אפשר לעצור לרגע ולהריח את הפרחים, לנשום וכל זה. אנו הרי לא נהיה פה, ונודה בזה שנכון שבוקר אחד פתאום מישהו לך לעולם אחר. , אבל זה כל הקטע שהחיים האלה קצרים שעלינו לנצל את זה בחכמה ותבונה . זה היופי בהם, כי אתה מבין כמה זה חשוב לחיות ולנצל אותם נכונה, לעשות דברים חשובים, להיות עם אדם שאת אוהבת , להצליח או לתרום או לא יודעת מה עוד, הם שבירים ויקרים כמו יהלומים . או פרחים אבל זה היופי שנדע לחיות באמת. אחרת אם נחיה לנצח לא נדע להעריך את החיים שנחיה כל שנה כמו בני 20 , גם המוות לפעמים נחוץ בחיים עד כמה שזה קשה להבין, כי זה גורם לך להבין שהחיים קצרים ועלינו לחיות אותם, זה שברירי אבל יש בזה יופי נדיר . ברגע שרואים את זה נכון מבינים דברים אחרת

כי העולם הזה הוא לא תכלית, אלא רק אצמעי לעולם הבא.
"רבי יעקב אומר:" העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין" (אבות, פרק ד, משנה טז).