4 תשובות
קודם כל משתתפת בצערך והכל טוב תזכרי שלאט לאט תוכלי להשתלט על הצער למרות שבהתחלה זה ממש קשה... בתור משהי שחוותה גם מוות של קרובת משפחה שהכרתי לקח לי שנה להתאפס על עצמי אבל בסוף הבנתי שיש סיבה שזה קרה ובאמת זמן מרפא את הפצעים ותקבלי בלגיטימיות שזו התגובה של אמא שלך כי היא עוברת צער לא קטן תאמיני לי שהיא לא עושה את זה בכוונה אולי קצת תמיכה ממך תעזור לה וכדומה מקווה שעזרתי
אנונימית
דבר ראשון, משתתפת בצערך ):
אבל הכל יהיה בסדר. מבטיחה.
זה קשה בהתחלה וזה מובן וברור. אבל יעבור הזמן ואת תשכחי מזה ואת תעברי את זה
תנסי לצאת מהבית, להיפגש עם חברים, לא לשקוע במחשבות יותר מידי עמוקות, להתעסק בדברים שאת אוהבת אם זה ספורט או תחביב אחר.
זה יעבור יותר מהר ממה שאת חושבת. ובנתיים, את יותר ממוזמנת לפרטי לפרוק או לדבר על הכל. אם זה עצה/שאלה/בקשה/כל דבר אחר. אני פה בשבילך.
ותגידי לעצמך שהכל בסדר. תמיד יכול להיות גרוע יותר. תתעסקי בדברים הטובים שיש לך בחיים, תעריכי אותם. אל תשכחי אותם.
שואל השאלה:
הגיוני אבל שאני עדיין בוכה?..
זה קרה לפני שבוע.. וזה החזיק כל כך הרבה כי כולם בכו כי הוא סבל מהמחלה מצד אחד אני שמחה שהוא כבר לא סובל אבל למה זה לא יכל להיגמר אחרת?..
אנונימית
ברור שזה הגיוני
אין לך מה להרגיש שזה לא בסדר. זה הכי לגיטימי בעולם
באותו הנושא: