5 תשובות
מתמודד עם זה ביום יום כי אין לי ברירה אלא להתמודד עם זה. זה קשה.
אני חווה חוסר סובלנות תמידי מאנשים שלא מבינים את המצב.
נורא קשה לי ליצור קשרים חברתיים מאפס ואני מרגיש שיכולות התקשורת שלי ברצפה.. אבל כשיש מולי אדם סובלני שלא שופט אותי מרושם ראשוני, אני תמיד מצליח להרשים.
יש בי הרבה מה להציע, אבל בגלל היכולות החברתיות הירודות שלי אז מלא אנשים פוסלים אותי בלי לתת לי הזדמנות.
אני חווה חוסר סובלנות תמידי מאנשים שלא מבינים את המצב.
נורא קשה לי ליצור קשרים חברתיים מאפס ואני מרגיש שיכולות התקשורת שלי ברצפה.. אבל כשיש מולי אדם סובלני שלא שופט אותי מרושם ראשוני, אני תמיד מצליח להרשים.
יש בי הרבה מה להציע, אבל בגלל היכולות החברתיות הירודות שלי אז מלא אנשים פוסלים אותי בלי לתת לי הזדמנות.
שואל השאלה:
תודה על המענה!
תודה על המענה!
אנונימית
מוזמנת לשלוח הודעה אם יש לך עוד שאלות, אגיב בשנייה שיהיו לי מספיק פרחים.
שואל השאלה:
אני בדרכ שואלת את אמא שלי על דברים כאלו (היא עשתה 2 תארים בחינוך מיוחד שזה כולל גם אוטיזם וכו) אבל הפעם רציתי לראות מהצד שלכם מה אתם עוברים ואם יהיו לי עוד שאלות אני אשלח לך הודעה ותודה רבה(:
אני בדרכ שואלת את אמא שלי על דברים כאלו (היא עשתה 2 תארים בחינוך מיוחד שזה כולל גם אוטיזם וכו) אבל הפעם רציתי לראות מהצד שלכם מה אתם עוברים ואם יהיו לי עוד שאלות אני אשלח לך הודעה ותודה רבה(:
אנונימית
אני כבר סיימתי תיכון ועכשיו אני רוב הזמן בבית אז עכשיו אין לי התמודדויות עם זה ביום יום , כשהייתי בבית ספר הייתי בכיתה מיוחדת ותמיד הרגשתי שהאנשי צוות שעבדו עם הכיתה שלנו התייחסו אליי (וגם לכל הכיתה) כאילו שיש לי מוגבלות קשה מאוד ושאני לא מסוגלת להבין כלום ולעשות כלום, ותמיד דיברו בטון דיבר שמתאים לגילאים קטנים יותר וחייכו אלינו כאילו שאנחנו ילדים בגן , וגם תמיד אמרו לי כל הכבוד ושזה ממש מדהים שעשיתי דברים מאוד פשוטים ובסיסיים כמו נסיעה באוטובוס למשל
והסוג הזה של היחס היה מאוד לא נעים לי , הרגשתי שיש בזה משהו משפיל .
ואני לא מנסה ליצור קשרים חברתיים בגלל שבשבילי להיות אוטיסטית זאת בושה ואני לא רוצה שאנשים יראו שאני אוטיסטית , אני גם יודעת שאם אני אנסה אולי יסכימו להיות בקשר איתי מתוך רחמים או משהו כזה ולא יקחו אותי ברצינות באמת ,ואני מקנאה באנשים על זה שהם רגילים ובגלל זה אני מעדיפה שלא ליצור קשרים איתם .
גם מאוד קשה לי לדבר עם אנשים כי אני אף פעם לא יודעת מה להגיד ועל מה לדבר ופשוט לא עולה לי כלום בראש ובגלל קשה לי לדבר גם עם אנשים שגם הם ברצף האוטיסטי
אז אני יודעת שאני אחייה חיים בודדים לתמיד וכבר התרגלתי לזה.
והסוג הזה של היחס היה מאוד לא נעים לי , הרגשתי שיש בזה משהו משפיל .
ואני לא מנסה ליצור קשרים חברתיים בגלל שבשבילי להיות אוטיסטית זאת בושה ואני לא רוצה שאנשים יראו שאני אוטיסטית , אני גם יודעת שאם אני אנסה אולי יסכימו להיות בקשר איתי מתוך רחמים או משהו כזה ולא יקחו אותי ברצינות באמת ,ואני מקנאה באנשים על זה שהם רגילים ובגלל זה אני מעדיפה שלא ליצור קשרים איתם .
גם מאוד קשה לי לדבר עם אנשים כי אני אף פעם לא יודעת מה להגיד ועל מה לדבר ופשוט לא עולה לי כלום בראש ובגלל קשה לי לדבר גם עם אנשים שגם הם ברצף האוטיסטי
אז אני יודעת שאני אחייה חיים בודדים לתמיד וכבר התרגלתי לזה.
אנונימית
באותו הנושא: