כשאני חושבת על זה, אין לי חברים

תנסי להתחבר ולצבור ביטחון עצמי זה לדעתי כל השאר יבוא כבר אוטומטית

יכול להבין \:
אבל תחשבי על זה שאנשים לא יבואו אלייך מעצמם ככה ביום בהיר, את זו שצריכה להיפתח למסגרות חדשות כדי שאותם אנשים יבואו אלייך/את תבואי אליהם. מה שאני יכול לחשוב עליו עכשיו זה מקומות התנדבות או עבודה (אם את אומרת שדרך בית ספר זה כבר אבוד). לגמרי מזדהה עם חוסר המוטיבציה לעשות דברים כאלה, אבל אחרי הכל צריך לעשות את הצעד הראשון בעצמך כדי לחוות חוויות ולהכיר אנשים.

תקשיבי אני גם הייתי ככה בבית ספר אבל כשהגעתי לצבא הכרתי את החברות האמיתיות שלי שהן חברות שלי עד היום (בת 23) ואפילו טסתי איתן לחול
הייתי בול כמוך וחשבתי שלא יהיו לי חברות אף פעם
את לא יודעת מתי זה יבוא לך

שואל השאלה:
הקטע הוא שאני מאוד ביקורתית לגבי אנשים, אני חברותית מאוד ואנשים אוהבים אותי, הבעיה היא בי. אני לא אוהבת אף אחד._. באמת. מעטים האנשים שאני רוצה להיות איתם. נמאס לי מאנשים ממש מהר.
אני כל כך מיואשת מהכל:/
אין מדמעות לכלום. איבדתי רצון לעשות אפילו את הדברים שאהבתי. אפילו לכתוב שירים כבר אין לי רצון. :(

שואל השאלה:
אנונימית תודה רבה לך, נתת לי תקווה. :)

שואל השאלה:
אני לא עובדת ואין לי שום מוטיבציה ללכת להתנדב או לעשות כלום עם החיים שלי:( אני בדיכאון.
תקופה לא טובה.
:(

להכיר אנשים חדשים דרך עבודה/מקום התנדבות או משהו בסגנון.