תשובה אחת
לאחר המרד הגדול שהסתיים בתוצאות קשות לעם היהודי, העם היהודי היה במשבר.
חורבן בית המקדש והרס הר הבית, יחד עם האבדות הרבות בנפש וברכוש הותירו אותו בזעזוע עמוק והיוו איום להמשך קיומו של העם היהודי. הרבה הרגישו כי זה הביא לניתוק בין העם היהודי לה' וכי העם היהודי עומד להפסיק ולהתקיים, משום שאין מהות לקיומו ללא בית מקדש.

ואז הגיעה קבוצה קטנה של חכמים שמכונים "חכמי יבנה", שעזבו את ירושלים בזמן המרד ועבור ליבנה, מכיוון שהם התנגדו למרד וצפו את התוצאות ההרסניות שלו.
הם נאלצו להתמודד עם ההשלכות של המרד ולנסות למצוא דרך שבה יהיה ניתן לקיים את הדת היהודית ללא בית מקדש.
לפני החורבן כל הדת היהודית נשענה על בית המקדש- מנהג העלייה לרגל והקרבת הקורבנות, מנהיגי הדת היו הכהן הגדול והסהנדרין ששכנו בו ושם ערכו את התפילה.
ואז הם היו צריכים למצוא איך אפשר לשנות את הדת כשי להתאים אותה למציאות בלי בית מקדש.
הם החליטו להקים מרכז ביבנה (הפך לימים לבית הדין הגדול ביבנה) שיהווה כמרכז חלופי לבית המקדש.
יש פה תפנית בהיסטוריה היהודית, כי ממצב של משבר ואיבוד תקווה, הקמת המרכז מסמלת תקווה מחודשת להמשך הקיום של העם היהודי והדת היהודית, פשוט במתכונת מעט שונה שמתאימה למציאות החדשה.