2 תשובות
עוצרים לרגע וחושבים על כל מה שטוב בחיים שלנו.
יש לך בית? יש אנשים שאין להם בית מוגדר. יש לי שכנה שגרה בקרוואן כי אמא שלה לא יכולה לשלם על דירה, ו80% מהזמן היא אצל סבתא שלה.
יש לך אוכל טעים על השולחן כל ערב? תחשבי על זה שאנשים אחרים הולכים לישון רעבים הרבה.
ישהלך מה ללבוש? תחשבי על זה שיש ילדים שרוב הבגדים בארון שלהם מלאים בחורים וקרעים וכתמים, ואין להם כסף לקנות חדש.
אל תחשבי על מסכנים באפריקה. הם רחוקים וזה לא נותן תחושה מציאותית מספיק. תחשבי על אנשים קרובים יותר. תראי את החיים של השכנים שלך וחברים שלך, של קרובי משפחה אחרים או אנשים שמראים בטלוויזיה. נכון, יש להם לפעמים גם דברים יותר טובים. נניח לשכנים שלי יש עזים, ככה שיש להם חלב טרי כל הזמן. יש להם ארון מפוצץ במשחקי קופסא שהייתי מתה שיהיו לי. יש להם ילדים קטנים במשפחה ואני מתה לאח קטן כבר כמה שנים טובות, והם גרים צמוד לסבא וסבתא שלהם, שאני לא ראיתי את שלי מאז יום הולדת 12.
אבל הם חיים בבית בגודל של הסלון שלי, ה"כלוב" (אני לא יודעת איך לקרוא לזה) של העזים שלהם הוא באותו גודל כמו הבית שלהם. החצר שלהם מסריחה, רוב הבגדים שלהם הם מקבלים מתרומות מאנשים אחרים ביישוב, הם אוכלים את האוכל הכי זול שהם מסוגלים לקנות, בקושי קוטג' יש להם.
ורק לבוא אליהם לומר היי גורם לי להבין כמה מזל היה לי להיוולד למשפחה שלי. יש לנו בית גדול, יש לי מחשב משלי, יש לי אפשרות ליצור כמעט כל פרוייקט שאני רוצה כל עוד העלות לא גבוהה מידי, יש לי את הכלים ללמוד כל דבר שאני רוצה כמעט, יש לי משפחה שאוהבת אותי גם אם היא קטנה, יש לי את הכלבים המדהימים שלי שאני אוהבת אותם והם אוהבים אותי, וגם אם החיים לא מושלמים, אני עדיין מרוצה מהנקודה שאני נמצאת בה היום.
אבל אל תעשי רק את זה. אל תחשבי תמיד על איך את טובה יותר אנשים אחרים. תחשבי גם על מה יכל להיות במקום.
לדוגמא, לאחרונה נכנסתי לבית ספר שנמצא רחוק מהבית שלי. אני צריכה כל יום לקחת 2 אוטובוסים בשביל להגיע אליו, לוקח לי שעה שלמה, ואם אני מפספסת את האוטובוס אני צריכה לחכות שעה בתחנה שיגיע האוטובוס הבא. אבל יכול להיות יותר גרוע. יכולתי להצטרך 3 אוטובוסים, או רכבת, או שלא היתה תחנה 2 מטר מהבית שלי והייתי צריכה ללכת 20 דקות כל בוקר לתחנה, או שבכלל לא היתה תחבורה ציבורית שמחברת בין איפה שאני גרה לבית הספר.
אז תחשבי על הדברים הקטנים המעצבנים בחיים שלך, ותגידי תודה שהם קטנים. או שתסתכלי על הדברים הקטנים הטובים ותגידי תודה שיש לך אותם.
ככה מעריכים את החיים.
יש לך בית? יש אנשים שאין להם בית מוגדר. יש לי שכנה שגרה בקרוואן כי אמא שלה לא יכולה לשלם על דירה, ו80% מהזמן היא אצל סבתא שלה.
יש לך אוכל טעים על השולחן כל ערב? תחשבי על זה שאנשים אחרים הולכים לישון רעבים הרבה.
ישהלך מה ללבוש? תחשבי על זה שיש ילדים שרוב הבגדים בארון שלהם מלאים בחורים וקרעים וכתמים, ואין להם כסף לקנות חדש.
אל תחשבי על מסכנים באפריקה. הם רחוקים וזה לא נותן תחושה מציאותית מספיק. תחשבי על אנשים קרובים יותר. תראי את החיים של השכנים שלך וחברים שלך, של קרובי משפחה אחרים או אנשים שמראים בטלוויזיה. נכון, יש להם לפעמים גם דברים יותר טובים. נניח לשכנים שלי יש עזים, ככה שיש להם חלב טרי כל הזמן. יש להם ארון מפוצץ במשחקי קופסא שהייתי מתה שיהיו לי. יש להם ילדים קטנים במשפחה ואני מתה לאח קטן כבר כמה שנים טובות, והם גרים צמוד לסבא וסבתא שלהם, שאני לא ראיתי את שלי מאז יום הולדת 12.
אבל הם חיים בבית בגודל של הסלון שלי, ה"כלוב" (אני לא יודעת איך לקרוא לזה) של העזים שלהם הוא באותו גודל כמו הבית שלהם. החצר שלהם מסריחה, רוב הבגדים שלהם הם מקבלים מתרומות מאנשים אחרים ביישוב, הם אוכלים את האוכל הכי זול שהם מסוגלים לקנות, בקושי קוטג' יש להם.
ורק לבוא אליהם לומר היי גורם לי להבין כמה מזל היה לי להיוולד למשפחה שלי. יש לנו בית גדול, יש לי מחשב משלי, יש לי אפשרות ליצור כמעט כל פרוייקט שאני רוצה כל עוד העלות לא גבוהה מידי, יש לי את הכלים ללמוד כל דבר שאני רוצה כמעט, יש לי משפחה שאוהבת אותי גם אם היא קטנה, יש לי את הכלבים המדהימים שלי שאני אוהבת אותם והם אוהבים אותי, וגם אם החיים לא מושלמים, אני עדיין מרוצה מהנקודה שאני נמצאת בה היום.
אבל אל תעשי רק את זה. אל תחשבי תמיד על איך את טובה יותר אנשים אחרים. תחשבי גם על מה יכל להיות במקום.
לדוגמא, לאחרונה נכנסתי לבית ספר שנמצא רחוק מהבית שלי. אני צריכה כל יום לקחת 2 אוטובוסים בשביל להגיע אליו, לוקח לי שעה שלמה, ואם אני מפספסת את האוטובוס אני צריכה לחכות שעה בתחנה שיגיע האוטובוס הבא. אבל יכול להיות יותר גרוע. יכולתי להצטרך 3 אוטובוסים, או רכבת, או שלא היתה תחנה 2 מטר מהבית שלי והייתי צריכה ללכת 20 דקות כל בוקר לתחנה, או שבכלל לא היתה תחבורה ציבורית שמחברת בין איפה שאני גרה לבית הספר.
אז תחשבי על הדברים הקטנים המעצבנים בחיים שלך, ותגידי תודה שהם קטנים. או שתסתכלי על הדברים הקטנים הטובים ותגידי תודה שיש לך אותם.
ככה מעריכים את החיים.
שואל השאלה:
וואו
וואו
אנונימית
באותו הנושא: