איך להתמודד עם זה שאני כנראה צריכה לזרוק את החלום שלי לפח?

החלק העצוב בלהיות בנאדם בעל חזון ולא ריאליסט זה שיש סיכוי גדול שהחלומות שלנו יזרקו לפח וכל הרעיונות וכל הדברים שבא לנו, זהו, רק בגלל בית ספר

תנסי לחלק את הזמן או משהו

שואל השאלה:
אם אני דוחה, אז אני דוחה לתקופה עוד יותר עמוסה.
ועכשיו זה לא שאין זמן. זו בעיה אחרת. כל הזמן מדברים על זמן, אבל חוץ מזמן יש עוד משהו שנקרא אנרגיה.
מה שאני רוצה לעשות דורש ממני טונות של אנרגיה.
וזה לא בית ספר. זו אקדמיה.
בבית ספר הסתדרתי, כי פשוט השקעתי יותר בחלומות שלי מאשר בלימודים.
עכשיו זה לא ככה. זה ההפך.
ואנשים לא מכירים אותי באמת, גם הכי קרובים אליי. אני חושבת שלא מבינים שאני מציירת וכותבת, לא רק כי אני ניהנת מזה, אלא כי זה באמת הכרחי לבריאות הנפשית שלי.
ועכשיו אין לי את האנרגיה לזה. זמן כן יש לי.
אני יכולה למצוא רבע שעה לכתוב, אבל אני עייפה וכשאני עייפה אני לא באמת יכולה לעשות משהו שדורש ממני להשתמש במוח.

נסי לסדר לעצמך את הלוח זמנים, שיהיה לך גם זמן לעשות מה שאת רוצה ולא רק ללמוד, אל תזרקי את החלום שלך לפח, זאת לא תיהיה החלטה נכונה, את תרגישי אפילו יותר גרוע אחרי זה ולא תצליחי אפילו ללמוד. אם זה משהו שתמיד חלמת עליו אז תקחי את זה כתמריץ ללמוד יותר מהר(אבל עדיין טוב) שיהיה לך גם זמן וכוח לעשות מה שאת רוצה

יקרה,

את ממש הגזמת
אם זה החלום שלך אז עם ניהול זמן נכון תוכלי למצוא גם לו זמן
חוץ מזה, בזמן הצבא (אם תהי קרובה לבית), או אחרי צבא גם תוכלי להקדיש זמן לתחביב

בהצלחה יקרה