בקרב המדינות הדמוקרטיות הגדולות, אין ולו מדינה אחת ששיטת מינוי השופטים בה דומה למצב בישראל.

ב-30 מדינות בהן ארצות הברית וצרפת, לרשות השופטת אין מקום במינוי שופטים. במדינות אלה נבחרי הציבור המורכבים מנציגי הרשות המבצעת והרשות המחוקקת (לדוגמה, הנשיא באישור הסנאט) הם שממנים שופטים. ב-9 מדינות, כמו קנדה ושבדיה, סמכות מינוי השופטים נתונה בידי הרשות המבצעת. בשוויץ ובבלגיה סמכות המינוי בידי הרשות המחוקקת.

גולת הכותרת מחדדת את המצב החריג בו ישראל נמצאת ביחס לעולם: המדינה היחידה בה כמו בישראל יש לשופטים זכות וטו בועדה לבחירת שופטים היא הודו שלא ידועה כדמוקרטיה מפוארת וכמודל לאיזון בין רשויות.

מצב כזה מקנה כוח רב-עוצמה לבית המשפט העליון משום שלציבור יש השפעה קטנה ומוגבלת מאד על הרכב השופטים שרואים עצמם רשאים לפסול חוקים והכרעות של הרשויות הנבחרות, ולהתערב בהכרעות ערכיות ופוליטיות וכל זאת בלי הסמכה מפורשת בחוק לפסול חוקים.

לדעתכם צריך להגביל ולשנות את השיטה של בית המשפט? או שזה מהלך אנטי-דמוקרטי לדעתכם?