יש לי פסיכולוגית והלכתי אליה כבר כמה פעמים ואני מרגישה שאין לי מה לספר יותר. זה תמיד אני צריכה לפתוח את השיחה ולמשוך...

את זה למשך כל הפגישה. אני לפעמים מרגישה כאילו אין לי מה להגיד יותר כי היא מודעת לרגשות שלי ואז נוצרת שתיקה מביכה שהיא בוהה בי עד שאני אומרת עוד משהו. גם אתם מרגישים ככה איתם לפעמים שאין מה לספר עוד? ואיך מתמודדים עם זה? וזה אמור להיות ככה ששותקים ואין להם שום דבר נוסף להגיד או להנחות אותי לפיו? נפגשנו משהו כמו 7 פעמים ואני מרגישה כאילו זה רק שיחות פריקה. פחות הנחייה מה לעשות כדי להתמודד עם המצב. ואחרי 7 פעמים של לספר שעה על עצמי ועל מה שעובר עליי באמת שאני לא מרגישה כאילו אני מפיקה תועלת, ואני מתכננת מראש מה להגיד כדי לא להיתקע כי השיחה לא זורמת. אז תענו על השאלות למעלה^ האם זה ככה גם לגביכם?