3 תשובות
אני לא מתיימר להבין בנושא, אבל ממה שהבנתי מאמא שלי (אח שלה נהרג בצבא) - בעיקר תמיכה של אנשים קרובים. אל תתביישי לקבל את העזרה והתמיכה שאת צריכה.
אחרי שהחתולה שלי נדרסה רק הזמן עזר לי להתמודד, מקווה שגם לך בקרוב.
מצטער מאוד בשבילך, ושיהיה רק טוב
אנונימי
שואל השאלה:
אני לא אבקש תמיכה מההורים שלי שמתפרקים לגמרי וגם לא מאחים שלי הקטנים.
רוב החברים שלי לא יודעים מזה בכלל כי אני לא אוהבת לדבר על זה..
זה היה לפני שנה בערך, והדחקתי את זה לגמרי ופתאום זה הכול חוזר בבום..
איך אפשר להתמודד עם זה בכלל?
אנונימית
אני לא ממש מבינה בזה, אבל
1. לא לפחד לבכות. לא לפחד לשחרר. מותר לך להרגיש חרא, הכל טוב עם זה
2. לדבר עם אנשים. לפרוק להם, להעלות זכרונות, לתמוך באחרים ולהיתמך בעצמך
3. לתת לזמן לעשות את שלו... אל תאיצי בעצמך להרגיש טוב יותר או לפתקד כרגיל, לפחות לא בשבוע הקרוב

את מוזמנת לפרוק לי, אני כאן בשבילך (: