נמאס לי שאף אחד לא מבין אותי

כנראה שאף אחד לא יענה על זה כי כולם בבית ספר אבל אני עדיין אספר
אז אני אומרת להורים שלי שרע לי בבית ספר.עברתי השנה בית ספר ואני מרגישה עוד יותר גרוע.אני אומרת להם את זה והם אומרים שהכל בסדר ושזאת לא סיבה לא ללכת לבית ספר.הילדים שם לא מתייחסים אליי,מתנהגים אליי כמו אל זבל,נחמדים אליי מתי שבא להם ומתי שלא בא להם הם לא.כאילו אני איזה בובה,נמאס לי שאין לי עם מי לדבר,אני במצב נפשי גרוע,יש לי חרדה חברתית בגלל דברים שקרו לי בעבר ועכשיו היא רק מתחזקת,תעזרו לי.מה אני עושה?עם מי לדבר?יש רק מישהי אחת שמבינה אותי וזאת חברה אינטרנטית,גם לה יש בעיות נפשיות והיא באמת הנפש התאומה שלי,אנחנו מדברות על הכל,ועכשיו גם לא מרשים לי להיפגש איתה.אני בת 13,ונמאס לי ששופטים אותי שבגיל הזה לא יכולות להיות לי בעיות נפשיות.יש לי ביום רביעי הבא פגישה ראשונה עם פסיכולוגית,תאחלו לי בהצלחה.
אבל בינתיים,מה אני עושה?עם מי לדבר?
*אני לא מתאבדת*