50 תשובות
פשוט רובם חבורה של טיפשים, וחושבים שדכאון או חרדות זה משהו "מגניב", ולא באמת מבינים מה זה אומר, או איך זה באמת בא לידי ביטוי.
אבל כן, כמובן שלילדים בגיל הזה באמת יכולות להיות ההפרעות האלו.
כי הם חושבים שבגלל שהם לא עברו הרבה בחיים שלהם אז אין להם סיבה להיות בדיכאון
אבל זה לא נכון... אני בעצמי כשהייתי בת 12 וחצי בערך היה לי דיכאון:/
כי זה זר להם. הם לא מבינים שבכל גיל אפשר להיכנס לדיכאון
אני לא אומרת שלא יכולות להיות להם הפרעות נפשיות, אני פשוט נגד כל אדם שמאבחן את עצמו ויוצא בהצהרה של "אה כן יש לי (מחלה נפשית)" למרות שמעולם לא ראה פסיכיאטר. בלי קשר לגיל, אני אזלזל גם באדם בן 50 שמאבחן את עצמו כלוקה במחלה נפשית.
מחלות נפשיות זה נושא סבוך ומסובך, רק פסיכולוג או פסיכיאטר יכולים להעיד על אנשים שהם אכן חולים במחלה כזו או אחרת.

עריכה:
שכחתי להוסיף, יש המון ילדים (ובעיקר סביב הגיל הזה, 12-14) אשר חושבים שלהיות בדיכאון או עם חרדות זה מגניב. ברור שלא כולם כאלו, ויש המון שבאמת מתמודדים עם דבר דומה- אני עצמי לוקה בחרדה חברתית מאז היותי בת 13.
שוב אחזור ואומר, אני לא מזלזלת באנשים עם מחלות נפשיות. אני מזלזלת באלו אשר ממציאים אותן מכלום על מנת להיות "מגניבים" או כאלו המאבחנים את עצמם.

לגבי אנשים אחרים המזלזלים באותם אנשים- לכל אחד יש את סיבתו, אני הצגתי כאן את הסיבה של למה אני מזלזלת בהם.
רוב האנשים, חושבים שאותם ילדים לא עברו מספיק בחייהם על מנת להיות בדיכאון או דבר דומה, עם הטענה הזו אני לא מסכימה.
כמובן, ואם אתה לא מאובחן אז אין לך שום זכות להיות בדיכאון.
תשטוף את הדמעות ותהיה גבר
^יש לך זכות להיות בדיכאון, אין לך זכות להצהיר שאתה בדיכאון
וזה נובע מחוסר הבנה של איך חרדות ודיכאון עובדים, אנשים חושבים שצריך לעבור בשביל זה משהו מפוצץ בחיים ולא מבינים שבהרבה מקרים זה פשוט דברים תורשתיים - והם חושבים שאין מצב שילדים בני 12 עברו משהו רציני בחיים שלהם
דיכאון זה לא עצב עמוק ופוזה
זה באמת ריקנות ויאוש
וכן יכולים להיות אנשים בעלי דיכאון בגיל 12
זה תלוי מאוד בגורמים לאו דווקא סביבתיים
כל מילה בסלע (the dumb girl) כמו שאומרים.

אני לא מזלזלת באותם ילדים, אבל כן אזלזל בילד שאומר לי שהוא דיכאוני וחרדתי ללא אבחון פסיכיאטרי וכשאני שואלת אותו איך הוא מרגיש וכד' הוא עונה לי בצורה שתרתי משמע מראה על כך שהוא לא כזה.
כאדם שאיבחנו אותו בגיל 14 כאדם שיש לו דיכאון קליני+ חרדות חברתיות הסבירו לי שזה שזה התפתח כבר מגיל 10 ותכלס, כן, בגיל 10 כבר הייתי חותכת את עצמי וכמובן שיש כאלו שהם בדיוק כמוני במובן הזה, שנכנסו לדיכאון כבר מגיל צעיר מאוד לא משנה מאיזו סיבה.
כיום זה בהחלט נהייה טרנד, כל ילד בן 12 כבר מחליט שהוא חרד חברתית, שהוא דיכאוני ועוד המון מחלות נפשיות למינהן כי ככה הם מרגישים קצת "שונים" כשהם לא מבינים שהם בסהכ ביישנים וקצת עצובים בקטנה.
לא אזלזל באדם שמאובחן לא משנה באיזה גיל, אלא גם אעזור לו בכך.
זה רק בגלל שיש הרבה שסתם עושים כאילו
לא מבינים בכלל מה זה דיכאון ומנסים לצאת מגניבים ומיוחדים
יש לי חברה שלובשת רק שחור
שאלתי אותה ומה והיא אומרת לי "אני דיכאונית אז אני צריכה להיראות בדיכאון"
דוגמא קלאסית ל"דיכאון"
דיכאון זה מבפנים, אין שום דרך להראות את זה, כי רואים את זה בלי קשר
לפעמים גם הילד הכי חייכן ואהוב יכול בכלל להיות בדיכאון
כי לרוב ילדים בני 12 לא יודעים מה זה דיכאון או חרדות, ויתכן שמקצינים מצבים שהם דיי נורמלים. הדיכאון שלי התחיל בגיל 11 ורק בגיל 15-16 הגעתי למצב שאני מודעת לזה ולכך שזה קיים כי חייתי בהכחשה למצב. אך לצערי גנטיקה שלי מועדת לפורענות והרבה במשפחה שלי סובלים מחרדות מגיל מאוד צעיר 9-10 ונטייה לדיכאון.
לרוב הדיכאון עוד בתחילתו אז מאוד קשה להבין, העולם של הילד עוד מתפתח בגיל הזה אז העוצמות הם פחותות יותר. אין לזלזל במצב הנפשי של ילד אך לרוב יש סיכוי שזה הגזמה אם זה סתם לא מאובחן ונעשה איבחון עצמי על ידי קריאה שתי דקות בגוגל
כי אם אתה ילד שמקבל בית חם ואוהב אין באמת סיבה לדיכאון או חרדה סתם גיל ההתבגרות ותשומת לב
^ זה ממש לא נכון וזאת דעה למשל שמכעיסה אותי מאוד
ילד אולי יכול לפתח חרדה חברתית בגלל בית ספר ודברים שמסביב וגם זה אי אפשר להגיד חרדה כי זה יכול להיות מצב זמני הוא סהכ ילד
אבל אם הוא ראה משהו שהכניס אותו לשוק ולפוסט טראומה את זה אפשר להסביר כחרדה
לא יודעת, היה לי דיכאון בגיל 12 ויש לי חרדות מגיל 4.
^syup:
אני מאובחנת כלוקה בחרדה חברתית כמה חודשים, אבל אני מתמודדת עם זה שנה. החרדה שלי לא התפתחה עקב סיבה מסויימת או "טראומה" כפי שאתה אומר, היא התפתחה מכלום ואין לה הסבר.
אתה לא יכול לטעון שבגלל שאין לי טראומה אין לי חרדה, כי את זה הפסיכיאטר והפסיכולוגית שלי אמרו.
אני חושבת שאלה בעיקר אנשים שלא מבינים מה המשמעות של חרדות ודיכאונות... אנשים שחושבים שכולנו באים עם אותם כלים ויכולות לעולם ורק השינוי של החיים סביבינו ככל שאנחנו מתבגרים הוא מה שמשפיע על המצב הנפשי. זו ראיה קצת צרה ובעיקר פשוט לא מודעת על העולם והיא לא מכניסה בתוכה שום התייחסות לסביבות חיים שונות והורים שונים וחברים שונים ומילים שונות שמקיפות אותנו וביולוגיה שונה של כל אחד מאיתנו ואופי שונה ויכולות שונות וכל כך הרבה דברים שמשפיעים על איך שנחווה את העולם.
אובייקטיבית לילדים יכולות להיות התמודדויות מאוד מאוד לא פשוטות, אם קיים מקצוע כזה פסיכולוג/ית ילדים והוא דבר מבוקש ונשאר קיים במשך הרבה שנים אז כנראה שיש בזה צורך אמיתי.
כי הם חושבים שאם הם שומעים בילי אייליש והם קיבלו 70 במתמטיקה הם נחשבים דיכאוניים


(הלוואי עלי 70 במתמטיקה:(..)
כי זה באמת לא נכון
ילדים בני 12 לא יודעים מה זה אפילו
תמשיכו לחיות בסרט
אנונימית
כי יש הבדל בין הפרעה נפשית שאובחנה ע"י בעל מקצוע ל"שיועו אני שומע ביילי איילוש ורוצה למות T_T"
syup.
דכאון קליני הוא מחסור של חומרים מסוימים במוח. זה לא עניין של מה שעברת בחיים.
אם מישהו אומר "חברה שלי נפרדה ממני, וואי אני בדיכאון"- זו טעות במושג. מדוכדך? כן. עצוב? כן? מדוכא? כן.
לא בדיכאון. לא דיכאוני. לא סובל מאיזושהי בעיה נפשית.
ומעבר לזה, תתפלא. 12 השנים הראשונות של החיים משפיעות הרבה על התעצבות הנפש והאישיות, ולא מעט שיט יכול לקרות בהן.
ילדים יכולים להיות פאקינג רעים. חרמות, מכות, ביריונות, התעלמות, ניצול.
לא מעט אנשים עדיין לא סיימו לפתח את סט הערכים ואת המוסר והמצפון שלהם, או לפחות את המסננת בין מה סבבה לעשות למישהו במציאות ומה לא עושים.
אנשים חווים דברים נוראיים בילדות, ואז מעבירים את רוב חייהם בלנסות להתגבר על זה.
יש לא מעט ילדים שקשה להם, מאוד.
הצורה שבה אתה מזלזל בהם ומקטין אותם היא דוחה בעיניי.


לגבי השאלה:
מסכימה לחלוטין עם התגובות מעליי.

כל אדם שהחליט שלומר "אני בדיכאון/ בחרדות" זה מגניב ולכן הוא אומר את זה לא יקבל ממני טיפת אמפתיה.
כל אדם שמתמודד עם דבר מאובחן יקבל ממני כבוד, אמפתיה והערכה.
צריך להיות אדם מאוד חזק כדי להתמודד עם מחלות נפשיות, ואני מצדיעה לכל אלה שנלחמים בהן יום יום, דקה דקה.
כי ככל שמתבגרים אז שוכחים את ה"צרות" של פעם וזה נראה לאנשים מוזר שילד בן 12 יהיה בדיכאון...
זה לא בא ממקום של לשפוט אלא יותר ממקום של חבל...
כי אומרים אם ילד בן 12 כבר סובל מחרדות ודיכאון איך הוא ישרוד בהמשך?
אז לא שופטים כי בסופו של דבר לילד בן 12 יש ניסיון וכלים בהתאם לגיל שלו אבל מי שסובל מחרדות ודיכאון חשוב לטפל בזה... ילד בן 12 שלא יטפל בזה אני יכולה להבטיח לכם שדיכאון וחרדות לא רק שזה לא חולף מעצמו אלא ב100% מהמקרים זה מחמיר עם השנים כי אתה נשאר עם המחסומים שהיו לך מגיל 12 שאף פעם לא טיפת בהם ופתאום אתה בן 17 ו20 ו30 והחיים מעשור לעשור מציבים דרישות חדשות והילד בן 12 נשאר... הפער גדל וכך הדיכאון מחמיר.
ועוד משהו- בכל גיל יזלזלו בך, גם שתהיה בן 30 יבוא מישהו בן 50 יצחק עליך "אתה עוד ילד". צריך פשוט לזכור שאנשים שוכחים את מה שעבר עליהם או שהצרות שלהם פתאום מגמדות בעיניהם את מה שהיה בעבר והם מדברים מתוך המקום שהפ נמצאים בו כרגע... ברגע שמבינים את זה מתחילים לשים פס ולא להיעלב מזה...
אנונימית
עדיף לגלות את ההפרעות האלה בגיל מוקדם כדי לאמץ דרך להתמודד איתן בגיל יותר מאוחר. לא מבין מה הזלזול. למרות הכל, יש סטיגמה שמתבררת כנכונה בחלק מהמקרים שבה ילדים מכבחנים את עצמפ כחולים במאניה דיפרסיה או כל דבר נפשי מורכב אחר מבלי ללכת לפסיכולוגצאו פסיכיאטר ובגלל זה כל הלעג מגיע.
כי אנשים כל הזמן שופטים
מה זה אומר שילדים בני 12 לא יכולים לעבור דברים בחיים
לפני שנה שהייתי בת 12 היה לי דיכאון קשה, אמא ואבא שלי ניסתה פסיכולוגים, טיפולים ועוד...
אבל פשוט יצאתי מזה בדרך שלי...
לילדים בני 12 יכול להיות דיכאון
פשוט הרוב מעמידים פנים כדי להיות "מגניבים" למרות שזה בגלל לא כזה
אין להם מה הם חופרים
לא הגיוני דיכאון בגיל 12, מי ישמע אבא לא קנה להם גלידה יאללה
חרדות זה כן בסדר בגיל 12
אבל דיכאון לא כי הם לא עברו כלום בחיים כל החיים לפניהם
ואי מזה התגובות האלה.
זה שבגיל 12 החיים שלכם היו דבש זה לא אומר שאצל כולם זה ככה.
יש ילדים שיש להם בעיות כספיות/גירושים/הוטרדו/נאנסו/בעיות משפחה/דימוי עצמי נמוך ושלא נדע....
לא פסיכולוגית אבל חושבת שדברים כאלה בהחלט יכולים לגרום לחרדות, אולי לדיכאון ואני יכולה לספור לפחות שלושה בעיות ממה שציינתי.
זו לא סיבה להכנס לדיכאון^
K - 12
את יכולה לבדוק בגוגל, דיכאון הוא בהרבה מקרים דבר תורשתי ולא תלוי סביבה בכלל, כמו צבע עיניים
זה ממש לא תורשתי ומה הקשר לצבע עיניים צריך לעבור הרבה בחיים בישביל זה וצריך הרבה חרדות ובעיות בחיים לא רק מאונס וזהו^
לא נכון אבל זה מה שאני מנסה להסביר לך, זה יכול להיות ליטרלי תורשתי, לעבור בדיאנאיי בדיוק כמו צבע עיניים
זה ממש לא קשור זה כמו שתגיד לי שאם אבא שלי היה ממש שמח בכל הילדות אני אקבל את זה בתורשה ממנו^
אבל דיכאון הוא לא מצב רוח, הוא מחלת נפש ואלו שני דברים שונים לגמריי.
מוזמנת לבדוק על ההשפעה של תורשה על מחלת נפש.
יש ילדים בני שבע שמאובחנים על ידי פסיכיאטר בדיכאון או חרדה. דיכאון זה לא משהו שאת מחליטה לבד, מצטערת. זה משהו שרופא אומר לך, בדיוק כמו שאת לא מחליטה שיש לך לבד דלקת גרון.
Syup
דכאון זה בכלל חוזר איזון כימיכלים במוח, אין לזה שום קשר לסביבה בה נולדת
בואי תראי לי את זה ^^
דיכאון זה לא משהו שקל להכנס אליו ולא משהו שקל לצאת ממנו בימיוחד שאתה בן שבע
^ כמו שכבר אמרתי, דיכאון זה חוסר איזון במוח ואין לזה גיל
אז אתה בא ואומר לי שילד בן 4 יכול לעבור דיכאון?^
אפילו תינוק יכול להיות בדיכאון אם יש לו חוסר בסרטונין.
כן גם ילד בן 4 יכול להיות בדיכאון
וואו רואים שהאייקו ברצפה^^
תינוק לא עבר כלום בחיים אין לא חרדות או משהו מה כבר הוא יכול לעבור??
שואל השאלה:
יש כזה דבר דיכאון בלי סיבה.תקראי קצת בגוגל :)
נכון ואפשר להכנס אליו מגיל 16+ ^
^^^ אני לא מכירה אותך אבל תרגיעי עם איך שאת מדברת אליי אני גדולה ממך לא במעט שנים ואם כבר לך יש מעט אי קיו.
תחקרי קצת על דיכאון ותביני שדיכאון יכול להיות בכל גיל לפעמים זה אפילו גנטי , כן גם תינוק יכול להיות מדוכא זה פשוט לא יתבטא כמו שזה מתבטא אצל מבוגר.
תינוק פשוט נגיד לא ירצה לאכול , לא ירצה לשחק, לא יבכה או ההפך יבכה כל הזמן .
K12..מה לא מובן לך שדיכאון זה לא רק חרדות, טראומות ושטויות שאת רגילה לשמוע? זה הרבה מעבר. הרבה הרבה הרבה.... מעבר.
להיות בדיכאון זה להיות חולה נפשית, זה להיות בעל מחלה או בעיה במוח שנבעה מכל מיני סיבות, אפילו ללא סיבה כלל אלא פשוט הגיע משום מקום אפשרי ולרוב עוברת אלא אם היא קלינית או דיסתימיה או יותר גרוע, קליני וכרוני יחד ויש עוד הרבה הרבה סוגים של דיכאון שאת פשוט צריכה לקרוא עליהם ולהבין.
ליפול לדיכאון זה לא "אוי אמרו לי שאני שמנה" ולהתחיל לבכות ולהגיד אני בדיכאון, אלא דיכאון זה קשה.. קשה הרבה יותר מסתם להיות חסר מצב רוח.
דיכאון זו בועה ולצערי לרוב שחורה מאוד ללא נקודת אור כשאין טיפול ואין דרך לצאת, זו בועה שמוצצת ממך כל טיפת דם ולפעמים לא סתם נפשית אלא פיזית כי דיכאון יכול להוביל אנשים לחתוך את עצמם, לפגוע בעצמם בכח דרך אפשרית ובסופו של דבר ליפול למצב של להתאבד.
דיכאון זה לא "אוי ההורים התגרשו אני בדיכאון תמידי עכשיו" בלי ללכת לאבחון וסתם להיות עצוב כי הם התגרשו אלא ליפול לדיכאון זה פשוט לא מה שאת חושבת שזה.
אני אומנם קיבלתי דיכאון עם "סיבה" לאחר מוות של כלב ושרקן שהיו חשובים לי והרגשתי שהם כל מה שיש לי חוץ מהמשפחה שלי שבזמנו הרגשתי שאני סתם זבל מהלך בבית וברחוב ובכל מקום שהייתי אבל יש אנשים שזה פשוט מכה בהם, מכה בהם כמו ברק, משהו לא צפוי ויכול להשאר לתמיד.
הוא יכול לבוא בכל גיל, בכל שלב, בכל רגע.
בין אם את בת 7 לבין אם את בת 100 לבין אם את כבר בקבר והנשמה שלך עדיין פגומה.
את ילדה בת 14 שמתווכחת עם כל גיל בשאלה הזו וככל הנראה ללא דיכאון וחס וחלילה שיהיה לך, את פשוט צריכה לקבל עובדות מאנשים שאובחנו בכך על ידי איש מקצוע.
זה שאת יותר גדולה ממני לא אומר שאת חכמה יותר
ותקראי את ותיראי לבד בגוגל
אני ממש לא הולכת לריב פה איתכם על שטויות^
זה לא אומר שאני חכמה יותר אבל זה גם לא אומר שאני לא את לא מכירה אותי ולפי מה שאני רואה את בכלל לא יודעת על מה את מדברת , זאת הסיבה שיש אנשים שלא אוהבים שילדים בני 14 עונים להם על שאלות
זה מה שאנחנו מנסים להסביר לך, שאין קשר למה שהבן אדם עבר בחיים לבין המחלה הזאת
דיכאון זאת מחלה, לא רק מצב רגשי, למחלות יש גם תסמינים פיזיים, בדיכאון זה קורה בתוך המוח עם הכימיכלים שהוא מפריש ובעיקר סרטונין שזה הכימיכל במוח שעוזר לך "לשלוט" במצב רוח שלך, הדרך שהמוח מייצר אותו יכול להיפגע מאירוע טראומתי או משהו בסגנון, או פשוט מסיבה גנטית שהמוח לא מייצר מספיק ממנו , חוסר בסרטונין יכול לגרום להתנהגות אימפולסיבית, דכאון, התנהגות אלימה וכו'
אז כן, אם זה גנטי גם תינוק יכול להיות בדיכאון בלי קשר למה שהוא עבר בחיים.
תעשי קצת מחקר בעצמך על העניין
K-12
אבל את כן רבה.
את מתווכחת עם עובדות, שחררי זה לא כאילו את יודעת מזה בעצמך אז אל תתווכחי
שואל השאלה:
יש לי חברה בת 13 שהיא עם דיכאון בלי סיבה.מאובחן אצל פסיכולוגית.