4 תשובות
אני חושבת שבגישה הזאת יהיה לך קשה יותר וזה סתם יכביד עלייך. תנסי לשנות גישה, לעשות יותר דברים שאת אוהבת, לצאת קצת ולא לתת לכל מה שרשמת לתפוס כל כך הרבה מקום בחיים שלך ולהשפיע עלייך לרעה.
זה תקופה שעוברת לי זה גם קרה וזה הדבר הכי מעצבן שיש אבל רק תחשבי שלא משנה מה תמיד יש סוף לכל דבר גם לדברים טובים וגם לרעים. בקשר להורים שלך תנסי לדבר איתם על זה לי זה ממש עזר לגבי החברות תתרחקי מהם ותהיי רק עם אנשים שעושים לך טוב. ואין לך מה לשנוא את עצמךך את לא שבורה ולא כלום לכל בנאדם יש דברים שהוא לא אוהב בעצמו .דבר אחרון אם את רוצה מישהו לדבר איתו אני בפרטי ואשמח להקשיב לך(:
אני גם בתקופה כזאת, כבר 5 שנים.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני ככה.
אם תרצי לשתף אני פה בשבילך, מבטיחה לא לשפוט.
אני איתך, תשארי חזקה
אנונימית יקרה,
נשמע שאת מותשת ומיוסרת. נדמה שאת מרגישה מותקפת בכל החזיתות, כאילו שהעולם כולו קורס עלייך ומותיר אותך סובלת וסחוטה.
יכולה לתאר לי עד כמה זה מכביד שההורים לוחצים עלייך ולא רואים את המצוקה שלך, עד כמה זה מכעיס ומרגיש לא הוגן שאבא שלך, שאמור להיות לך לעוגן ולמשענת, נשען עלייך וגוזל ממך כוחות יקרים.
נראה שאת נתונה לביקורת תמידית, ביקורת עצמית שמעיקה וסוחטת אותך מבפנים, מותירה אותך חסרת אונים, בתחושה שאף אחד ושום דבר לא יוכלו לנחם אותך... בודדה בתוך המצוקה הגדולה והמאיימת הזו.

נראה שאת כמו עומדת על פני תהום, באפיסת כוחות, סובלת ומרגישה חלשה כל כך עד שנדמה כאילו אין ברירה אלא להפסיק לחיות, לחדול כדי למצוא שקט מהרעש הפנימי המערער.
ולצד הייאוש, נדמה שחלק ממך כמו מבקש לשמור עלייך, קול חשוב שקורא לך להישאר ולא לעשות צעד שאין ממנו חזור. אותו קול שהביא אותך לכתוב כאן באומץ.

יקרה, אני דואגת לך. לא נכון שתסחבי את המשא הכבד הזה לבדך.
אני מבקשת להזמין אותך למקום בטוח בו תוכלי לשתף, להתייעץ ופשוט להיות יחד. אני מתנדבת בסהר (סיוע והקשבה ברשת). יש לנו צ'אט אישי ואנונימי לחלוטין, בו אחד מאתנו המתנדבים יוכל לתמוך, להקשיב ולנסות לחשוב ביחד כיצד אפשר להקל ולעזור. אם תרצי, אנחנו מחכים לך באתר שלנו, כל ערב (חוץ משישי) בין תשע לחצות https://sahar.org.il/.

שלך,
מתנדבת סה"ר
סהר תמיכה מומחית סטיפס