ממש לא טוב לי בבית ספר

אני לבד אבל באמת אני מרגישה כמו רוח רפאים שלא רואים ולא שומעים אני באמת לבד בהפסקות מעולם לא הרגשתי יותר לבד, חסרת משמעות כאילו אני סתם קיימת ומבזבזת אוויר מזון מים לאנשים שיותר חשובים ממני יש לי מחשבות דכאוניות לא אפרט אליהם אבל הם תמיד שם, אני חוזרת מבית ספר ובא לי לבכות ההורים שלי יודעים אבל אין להם מה לעשות נגמרו האפשרויות ובאמת שניסיתי הכל פשוט אני לא מצליחה.
ממש רע לי שם אני באמת לבד "חברה" שלי שאיתי מהגן כבר לפני 10 שנים נטשה אותי ויש לי עוד אחת אבל אני לא יכולה להיות תלויה רק בה, היא גם לא תמיד יכולה.
באמת שממש ממש נמאס לי לבכות.
מה אני אמורה לעשות? כבר נהיה לי ממש קשה לאט לאט.
סליחה שזה ארוך
אבל עדיין אני אשמח שתעזרו לי לא משנה מי אבל אני נואשת