החיים הולכים להיות קשים, אולי הם כבר עכשו, עד שהקושי יהפוך לשגרה. אם ככה, למה אנחנו ממשיכים להילחם?

כדי להשיג משמעות לחיים שלנו (שהיא לא 42)
ולהטביע את החותם שלנו בכדור הזה

שואל השאלה:
^זה הכל? רודפים כל החיים אחרי משמעות וזיכרון?

כן... כנראה

למה לא? מה רע בחיים קשים או בשגרה? חיים קלים זה לא מעניין, אנחנו חיים בשביל לעבוד קשה, לחוות חיים ומשברים ולצמוח מזה, להתחזק וליצור דור המשך. קושי זה לא סיבה לוותר, זה שהחיים קשים זאת בדיוק הסיבה להמשיך להלחם.

כי אנחנו אנשים.
אנשים צריכים להלחם על החיים לא משנה מה קורה, להלחם על אנשים שצריך להלחם עליהם,
ולהנות מהחיים כמו שצריך

זה רק ההתחלה... המצב יהיה רע ביותר בקרוב

רוב הפעמים מיתוך הקשיים נוצרים דברים טובים,מפיקים לקחים,לומדים דברים שאם זה היה קורה בדרך הקלה בחיים לא היית מגיע לזה

כי בחיים? זה fight or flight
או שממשיכים להילחם או שמוותרים

למה לא ? מה עוד יש לנו לעשות בעולם הזה