18 תשובות
כן, די המון
כן, לא מעט.
כן
כן
וגם ברחוב מישהו קרא לי מכוערת..
וגם ברחוב מישהו קרא לי מכוערת..
אנונימית
כשהייתי בת שבע שמעתי מישהי ברחוב מרכלת עם כמא שלה על זה שאני מכוערת, היא הייתה בת 4... אני הייתי בת שבע וזה עדיין מהדהד לי בראש
אנונימית
כן
שואל השאלה:
באיזה קטע אבל הם אמרו את זה?
באיזה קטע אבל הם אמרו את זה?
אנונימית
אני אומרים לי מכוער מלא לא מתייחס כי אני יודע שאני לא מכוער
^^
כן.. חח והכי טוב פשוט לא להתייחס אנשים קנאים.
כן.
כן אמא שלי אמרה לי את זה ):
אנונימית
כן, לא מעט. בילדות אמרו לי מלא שאני יפה ובנעורים כמה פעמים שאני מכוערת, לרוב זה היה קצת בעקיצות נגיד מחברות או מאחיות שלי אבל נגיד שהראתי לחברות אחרות(שלא אומרות לי שאני מכוערת) תמונות ילדות הן כזה "וואי היית כזאת יפה פעם" ואז אני כזה מסתכלת עליהן בפרצוף והן ישר "כאילו, לא שאת לא יפה עכשיו כן אבל היית ממש שונה" בקיצור- זה די ברור, אפילו לי שהייתי הרבה יותר יפה כילדה. האמת שפשוט נולדתי עם מראה די יפה טבעי, קונבנציונלי, עור לבן, עיניים כחולות גדולות, שיער חלק בלונדיני. כשהתבגרתי, השיער התלתל ממש(שני ההורים שלי עם מתולתל), התכהה(עכשיו הוא שטני-חום כזה), הפנים גדלו והעיניים לא ממש אז הן קצת קטנות יותר עכשיו ביחס לפנים, יש חצקונים, הפנים לא חלקות, שיניים קצת צהובות יותר, למרות שהתבגרתי נשארתי עם גוף של ילדה(אין חזה ותחת), ונמוכה. אני גם לא יודעת ממש להתאפר ואין לי חוש אופנה מי יודע מה. אז כילדה הייתי נחשבת ממש יפה, ועכשיו אני בטוחה שאני פחות יפה קונבנציונלית, אבל לדעתי אני עדיין יפה בימים שאני משקיעה ועדיין יש לי פנים יפות, אולי פחות ממה שהייתי אבל אני ממש לא חושבת שאני מכוערת, אם אדע לטפח את עצמי יש לי פוטנציאל, אבל אני לא ואין לי כוח להתעסק עם זה אז מתפשרת על בינוניות.
אנונימית
אני בחורה שמנה, וכל החיים רק אמרו לי שאני:
שמנה
מסריחה
בהמה
פרה
סוסה
מכוערת
מגעילה
דאבה
מי ירצה אותך
למי יעמוד עלייך.
ועוד המון דברים, שכבר הספקתי לשכוח.
אני עדיין נעלבת, אפילו שמדברים אליי לא יפה לעיתים רחוקות עכשיו כשאני אישה בוגרת.
בילדות ובשנים הצעירות כל יום בעולם היה סבל וכאב לב.
עכשיו אני יותר חזקה,
אך לצערי ממשיכה לאכול המון כדי למלא מה שחסר לי בנשמה.
אני משתדלת להתייחס לכולם בנועם ונימוס,
כי החיים יותר מדי קצרים ויותר מדי ארוכים,
מכדי שארשה לעצמי להתייחס רע לזולת.
אבל הזיכרונות הקשים כנראה לא ייעלמו אף פעם.
שמנה
מסריחה
בהמה
פרה
סוסה
מכוערת
מגעילה
דאבה
מי ירצה אותך
למי יעמוד עלייך.
ועוד המון דברים, שכבר הספקתי לשכוח.
אני עדיין נעלבת, אפילו שמדברים אליי לא יפה לעיתים רחוקות עכשיו כשאני אישה בוגרת.
בילדות ובשנים הצעירות כל יום בעולם היה סבל וכאב לב.
עכשיו אני יותר חזקה,
אך לצערי ממשיכה לאכול המון כדי למלא מה שחסר לי בנשמה.
אני משתדלת להתייחס לכולם בנועם ונימוס,
כי החיים יותר מדי קצרים ויותר מדי ארוכים,
מכדי שארשה לעצמי להתייחס רע לזולת.
אבל הזיכרונות הקשים כנראה לא ייעלמו אף פעם.
לא למרות שאנ חושבת שאני מכוערת
כן.
באותו הנושא: