יש לי תחושה כזאת שתמיד מלווה אותי, אין אנשים שאוהבים אותי מהסיבות הכי טהורות ונכונות. אני מרגישה כאילו בחיים לא חוויתי

שמישהו (שהוא לא משפחה) אהב אותי באמת והכוונה גם לחברות טובות. ואני מרגישה כאילו אני מפתחת חסך שכאילו זה לא מרגיש לי אפשרי גם לאהוב בצורה כזאת כי היא זרה גם לי. אני לא מבינה אנשים שבוחרים את "האחד שלהם" או חבר הכי טוב... איך אנחנו בוחרים אדם אחד שאנחנו הכי אוהבים? אני פשוט לא יודעת מה זה לאהוב אדם אחד על סמך מה שהוא. על מה יש לאהוב אותי? כאילו יש כל כך הרבה אנשים בחיץ למה שמבחינת היגיון מישהו יבחר אחד להידבק אליו וזו תהיה אני? אז למה שזה יקרה גם מצדי? בקיצור נוצר לי ממש חסך כזה שאני לא מבינה איך אנשים בוחרים אחד את השני ואיך הם אוהבים כמו שהם אוהבים? איך זה אפשרי? החברות שלי בעיקר איתי כי הדרכים שלנו נפגשו ואנחנו פשוט מבלות אחת עם השנייה את הזמן אבל אף פעם אין ביטוי של אהבה למי שכל אחת היא לכשעצמה. אף פעם לא חוויתי את זה מאדם מחוץ למשפחה. זה נראה לי בלתי הגיוני בעליל. אפשר להסביר לי איך זה קורה לברי המזל שיש? בת 17