לא אכפת לי יותר משום דבר. אין לי מושג למה כתבתי את זה, אבל שום דבר טוב לא קורה אחרי 2 בלילה...

זה ארוך, תצטרכו סבלנות.

לא אכפת לי יותר ממועצת התלמידים, לא אכפת לי מהציונים שלי, לא אכפת לי מאיך שאני נראית, לא אכפת לי כמה המסקרה שלי מרוחה, לא אכפת לי מכלום! אבל צריך להתנהג כאילו הכל כרגיל, כאילו שום דבר לא קרה, כאילו הכל בסדר ואני עדיין אותה ילדה שהייתי, אותה ילדה חרשנית שאהבה לעשות שטויות אבל הייתה הכי בוגרת, אותה ילדה שאהבה רוק כבד אבל ידעה בעל - פה את כל המילים של השירים ב"פרוזן", אותה ילדה שבכתה על ציון 90 (שלא נדבר על 99), אותה ילדה שאם היא הייתה באמת אוהבת את זה, היא הייתה עכשיו שחקנית מצליחה כי היא תמיד "משחקת", "מבלפת" שהכל בסדר, ששום דבר לא מפריע או חוסם את הדרך, בזמן שיש ערמה של אבנים מולה, אבנים שעשויות מכאב, מעצב, מאכזבה. קשה לזרוק אבנים ( ציטוט מספר של סבתא שלי, היי סבתא❤), אבל אני זרקתי אותן לאט לאט, בדרך הלא נכונה. הן היו משא כבד מאוד ואני פשוט זרקתי אותן, לא יכולתי לשאת אותן יותר אבל לא הבנתי שהאבנים חוסמות לי את הדרך.
אצלי, כך מתברר, האבנים עשויות בעיקר מתקווה. "איך אבנים של תקווה?! תקווה זה דבר טוב" אתם בטח אומרים עכשיו, אצלי, זה לא, זה מפתח ציפיות גבוהות.. זה גורם לי לחשוב שאולי יום אחד אני אוכל להיות מאושרת, בפעם הראשונה בחיי, כשאני יודעת שזה לא אפשרי, כי אני עובדת לפי תוכנית, והתוכנית שלי היא לא לחיות מעבר לגיל 20 ולכן, תקווה היא אויב גדול שלי ואני זורקת אותה.
אנשים מנסים לעזור לי, ליצור גורל אחר עבורי, לנסות להאשים את הדיכאון כשבעצם אני ריאליסטית ורואה את החיים כמו שהם, אז כל האנשים האלו, מי שקורא את זה עכשיו, יש לי כמה דברים להבהיר: אתם מוזמנים לקרוא לזה גורל, לקרוא לזה ספונטניות וצירופי מקרים, לקרוא לזה "התכנית של אלוהים", מה שתרצו, אני לא מאמינה באף אחד מהם, כי טוב, אני לא מאמינה בשום דבר יותר. אתם לא תכתבו את הגורל (או מה שזה לא יהיה) שלי, אתם יכולים לעשות הרבה דברים, אתם יכולים לשים עליי השגחה צמודה כל היום, אני אמצא דרך לעשות דברים בצורה שלי, אתם יכולים לשים אותי במוסד לחולי נפש, אני אברח משם, ומהר, כמו שאמרתי, אני טובה ב"לשחק", אתם יכולים להרחיק ממני כל דבר שיכול לפגוע בי ועדיין אני אפגע בעצמי כמה שרק ארצה.

אתם יודעים, תמיד חשבתי שאני והחברות שלי לעולם לא נהיה בנפרד, תמיד נהיה חברות, יש לי הרגשה שזה הולך להסתיים בגלל כל זה.