יום אחד אני והחברה הכי טובה שלי היינו על הספסל הוא בעט באבן ואמר לי כזה משהו כמו תראי לאן היא הגיעה, ולא ידעתי איך להגיב לזה אז עשיתי חיוך קטן ואולי אפילו הוא לא ראה. הוא היה לבד והייתי יכולה ללכת ולדבר איתו אבל כמו טיפשה לא רציתי שידברו עלינו ועכשיו אני מבינה כמה זה היה מטומטם! זאת הסיבה שהוא היה קצת פחות שמח להצחיק אותי כמו תמיד? עד כמה אני טיפשה? איך אפשר לתקן את זה?