תקופה קשה. של לברוח מהכל. איך מתמודדים?

פשוט חיים וממשיכים כאילו ששום דבר לא חוסם אותך..
אני אישית מזדהה עם זה אבל אני פשוט ממשיך כי אני מודע לזה שזה לא עוזר לי ואני רק מפסיד מזה..

היה לי לפני כמה שנים
כתבתי פתק לעצמי על המראה "זה סתם יום רע שחולף הכול טוב" וזה תמיד היה מול הפנים שלי וזה טיפה עזר.
זה קשה.. זה מה שבטוח.
זו דרך ממש קשה.
אמנם עוד לא יצאתי מהמצב המטומטם הזה אבל מה שעוזר לי זה להציב לעצמי מטרות.
גם אם הן נשמעות לפעמים טיפשיות.
כמו לכתוב קטעים/לצייר/לקרוא ספר בכל יום.
לשים לב שכשאת נשברת ורוצה לוותר, שאת מנסה.
גם אם את לא מאמינה שיש לך את הכוחות לעשות משהו כדי לשנות את המצב.
את מיואשת.
הצעד הכי חכם שתוכלי לעשות הוא לפנות לעזרה.
אנשי מקצוע, שלמדו, הם יתנו לך את הדבר הכי טוב שתוכלי לקבל במצבים כאלה.
פסיכולוגים, פסיכיאטרים...
תשתפי אנשים שאת סומכת עליהם, אפילו באנונימיות באינטרנט.
לפעמים זה יותר קל לחוות את הכאב הזה כאשר חולקים את המידע עם עוד מישהו, מישהו שיודע שקשה לך, מישהו שיודע מה עובר עליך.
ולפעמים כל מה שרשמתי פה מרגיש כמו בולשיט.
זה פאקינג קשה להתמודד עם החרא הזה..
אם באלך לשתף להתייעץ או סתם לדבר
אני כאן.

אין דרך אמיתית חוץ מלספר למישהו ולפרוק
אם את רוצה את יותר ממוזמנת לדבר איתי
אני יודעת איך את מרגישה וזה קשה
אבל את חזקה ואת תעברי את זה
ועם כל כמה שזה נדוש לשמוע מוזיקה עוזר לפרוק

שום דבר לא שווה את הדמעותך ו שלבמיוחד לא צריך להכניס אותך לדיכאון! כן קשה כן כואב אבל את חזקה מספיק כדי לעבור את זה.
אם את צריכה לפרוק או את העזרה שלי אני תמיד כאן