7 תשובות
טובוש:)
שואל השאלה:
היא רצה כאחוזת טירוף במעגלים, שמלתה הלבנה מתבדרת ברוח ודמעות מלוחות זלגו על פניה, נראה כאילו לא תיפסקנה לעולם. תהייה גזלה את מנוחתה, לא הותירה לה להירגע ולשכוח את שעבר עליה. אילו יצאה נשמתה, ולא הייתה עודנה חיה... האם הכל היה טוב יותר?
---------------------------------------------------------
בל פקחה את עיניה הכחולות בכבדות, מנסה להסתגל לאור העז שבוקע מאשנב חדרה. כעבור מספר שניות, כר נזרקה לפניה בחוזקה. אנדרו צחק עד דמעות למראה הכתם האדום שהחל להופיע על פניה. והיא בנונשלנטיות, אומרת לו – 'אנדרו, אתה האח הגדול שלי! תתנהג בבגרות' ומטיחה בפניו את הכרית בחזרה. היא שיפשפה את עיניה וקמה ממיטתה. היום, זהו היום הראשון ללימודים, יום מרגש, כמובן – להערכתי. בל ערכה את ההכנות הדרושות ליום זה מראש. היא הניחה את הכריכים שהכינה בקופסת האוכל האדומה, שמה את הספרים הטריים אשר עטופים בעטיפת ניילון ועליהם מדבקה 'בל אדמס, כיתה י', בית ספר וושינגטון' ולבשה את מיטב מחלצותיה.
בל החלה לפסוע לאורך המסדרון, עד שהגיעה לכניסה הפונה למטבח. במטבח היו ניחוחות אפיית לחם, בעקבותיו הופיעו רבות כתמי קמח על השיש. סוזי – עמדה ובישלה ארוחת בוקר מסורתית לילדיה. 'אמא...' בל קראה לאימה, 'מה יש לאכול היום?' היא שאלה בסקרנות. 'אפיתי בשבילכם לחם והכנתי חביתות' סוזי הגניבה חיוך, 'שבי בבקשה בשולחן עם המשפחה'. בל התיישבה בשולחן כמאמר אימה, ובחרה לשבת ליד היילי – אחותה הקטנה.
'אמא'! היילי אמרה בנחרצות 'היום בבית הספר, יש הצגה בשעה חמש. אני רוצה שתבואו איתי!' 'כמובן', סוזי ענתה 'אני, אבא, בל ואנדרו נבוא איתך'. היילי לא יכלה שלא לחייך, אושר התפרש על פניה.
'אבל אמא! ההצגה הזאת לא מעניינת אותי', בל אמרה ללא היסוס. היילי נתקפה עצבות, וסיגלה לעצמה פני כלבלב. בל לא יכלה לעמוד בפניי אחותה כאשר עשתה כך, ואמרה לה: 'אבוא איתך רק אם תתני לי נשיקה!' ולאחר מספר שניות לחיה של בל הייתה מלאת רוק. 'ליבי נקרע לקטוע את הפגנת האהבה שלכן', אנדרו אמר כשמגניב צחוק 'בל – העבירי לי את המלחייה' ובל מסרה לו אותה בחוסר רצון. 'יקירתי, אל תשכחי לקחת את המתנה למורה. בכל זאת, מחנכת חדשה והיום הראשון' אביה של בל אמר לה. 'אל תדאג, לא אשכח' היא ענתה. בל סקרה את המטבח הצנוע עד שהבחינה בשעון. השעה הייתה מאוחרת למדי, ובל נתקפה חרדה. 'אני מאחרת!' היא אמרה בקולי קולות 'ביי אמא, ביי אבא, ביי היילי, שלום אנדרו' בל הניחה את תיקה על הגב, לקחה את השי בידיה ויצאה דרך פתח הבית. היא אזרה את כל כוחה והחלה לרוץ לעבר בית ספרה. לפתע, השי נשמט מידיה ונפל לעבר כביש האספלט. היא עצרה על מנת לאספו, אך כאב חד קטע את פעולתה והיא נפלה דוממת על הכביש.
היא רצה כאחוזת טירוף במעגלים, שמלתה הלבנה מתבדרת ברוח ודמעות מלוחות זלגו על פניה, נראה כאילו לא תיפסקנה לעולם. תהייה גזלה את מנוחתה, לא הותירה לה להירגע ולשכוח את שעבר עליה. אילו יצאה נשמתה, ולא הייתה עודנה חיה... האם הכל היה טוב יותר?
---------------------------------------------------------
בל פקחה את עיניה הכחולות בכבדות, מנסה להסתגל לאור העז שבוקע מאשנב חדרה. כעבור מספר שניות, כר נזרקה לפניה בחוזקה. אנדרו צחק עד דמעות למראה הכתם האדום שהחל להופיע על פניה. והיא בנונשלנטיות, אומרת לו – 'אנדרו, אתה האח הגדול שלי! תתנהג בבגרות' ומטיחה בפניו את הכרית בחזרה. היא שיפשפה את עיניה וקמה ממיטתה. היום, זהו היום הראשון ללימודים, יום מרגש, כמובן – להערכתי. בל ערכה את ההכנות הדרושות ליום זה מראש. היא הניחה את הכריכים שהכינה בקופסת האוכל האדומה, שמה את הספרים הטריים אשר עטופים בעטיפת ניילון ועליהם מדבקה 'בל אדמס, כיתה י', בית ספר וושינגטון' ולבשה את מיטב מחלצותיה.
בל החלה לפסוע לאורך המסדרון, עד שהגיעה לכניסה הפונה למטבח. במטבח היו ניחוחות אפיית לחם, בעקבותיו הופיעו רבות כתמי קמח על השיש. סוזי – עמדה ובישלה ארוחת בוקר מסורתית לילדיה. 'אמא...' בל קראה לאימה, 'מה יש לאכול היום?' היא שאלה בסקרנות. 'אפיתי בשבילכם לחם והכנתי חביתות' סוזי הגניבה חיוך, 'שבי בבקשה בשולחן עם המשפחה'. בל התיישבה בשולחן כמאמר אימה, ובחרה לשבת ליד היילי – אחותה הקטנה.
'אמא'! היילי אמרה בנחרצות 'היום בבית הספר, יש הצגה בשעה חמש. אני רוצה שתבואו איתי!' 'כמובן', סוזי ענתה 'אני, אבא, בל ואנדרו נבוא איתך'. היילי לא יכלה שלא לחייך, אושר התפרש על פניה.
'אבל אמא! ההצגה הזאת לא מעניינת אותי', בל אמרה ללא היסוס. היילי נתקפה עצבות, וסיגלה לעצמה פני כלבלב. בל לא יכלה לעמוד בפניי אחותה כאשר עשתה כך, ואמרה לה: 'אבוא איתך רק אם תתני לי נשיקה!' ולאחר מספר שניות לחיה של בל הייתה מלאת רוק. 'ליבי נקרע לקטוע את הפגנת האהבה שלכן', אנדרו אמר כשמגניב צחוק 'בל – העבירי לי את המלחייה' ובל מסרה לו אותה בחוסר רצון. 'יקירתי, אל תשכחי לקחת את המתנה למורה. בכל זאת, מחנכת חדשה והיום הראשון' אביה של בל אמר לה. 'אל תדאג, לא אשכח' היא ענתה. בל סקרה את המטבח הצנוע עד שהבחינה בשעון. השעה הייתה מאוחרת למדי, ובל נתקפה חרדה. 'אני מאחרת!' היא אמרה בקולי קולות 'ביי אמא, ביי אבא, ביי היילי, שלום אנדרו' בל הניחה את תיקה על הגב, לקחה את השי בידיה ויצאה דרך פתח הבית. היא אזרה את כל כוחה והחלה לרוץ לעבר בית ספרה. לפתע, השי נשמט מידיה ונפל לעבר כביש האספלט. היא עצרה על מנת לאספו, אך כאב חד קטע את פעולתה והיא נפלה דוממת על הכביש.
אהבתיי...: )
אהבתי:)
וואי יפה!!!
אני מאוד אוהבת את הסגנון כתיבה שלך, ממש מדויק בשפה גבוהה יחסית וללא טעויות.
סחפת אותי, אני מאוד אשמח אם תעדכני אותי אישית אם יהיה המשך.
אגב, בדרך כלל כשמישהו אחר מדבר צריך לרדת שורה, אחרת הכל מבולגן.
כרגע זה לא הפריע לי בכלל, אולי כי זה קצר אבל בהמשך כשהסיפור יהיה ארוך יותר זה יהיה מבולגן ומבלבל.
את מדהימה, אשמח לקרוא עוד קטעים שלך.
בהצלחה בהמשך הכתיבה ♥
סחפת אותי, אני מאוד אשמח אם תעדכני אותי אישית אם יהיה המשך.
אגב, בדרך כלל כשמישהו אחר מדבר צריך לרדת שורה, אחרת הכל מבולגן.
כרגע זה לא הפריע לי בכלל, אולי כי זה קצר אבל בהמשך כשהסיפור יהיה ארוך יותר זה יהיה מבולגן ומבלבל.
את מדהימה, אשמח לקרוא עוד קטעים שלך.
בהצלחה בהמשך הכתיבה ♥
תענו פה: http://www.stips.co.il/singleask.asp?stipid=823607
באותו הנושא: