מי שיודע שהוא עובר על איסור מסוים - למה לו להתכחש לכך שהוא עושה את הדבר האוסר להמשיך בהרגשה ש"הכל בסדר"?

זה רק יגדיל לו את העונש , כמו שנאמר "הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ, עַל-אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי" (ירמיה ב, לה).

מצודת דוד
"הנני נשפט אותך" - לכן הנני מתווכח עמך גם על מה שתכחש לומר "לא חטאתי", ר"ל מלבד גמול החטא - אוסיף עוד עונש על מה שתכחש חטאיך, והעונש הזה תחשב לויכוח כי בזה יודיע שפשעו בדבר הזה.

"ותאמרי" - ר"ל אם אמנם כל אלה עשית בפרסום - איך תאמרי "לא כן הוא, כי נקי אני מעבירה ואין האמת עם הנביאים שאומרים שחרה בי אף ה' אך שב אפו ממני הואיל ואני מנוקה מעון"?

מלבי"ם
"ותאמרי כי נקיתי", עי"כ את חושבת בנפשך שאת נקיה מכל חטא וכי "אך" עתה אך ע"י דרכיך אלה "שב אף ה' ממני". ולכן "הנני נשפט אותך" ביחוד כי את "אומרת לא חטאתי", ור"ל עמך צריך אני להשפט ולעמוד בדין כי את באה בטענה נגדי ואומרת לא חטאתי, כאילו אנכי הנשפט, ויש לך טענות נגדי:


לעומת זה, שדוד המלך (עליו השלום!) אמר "חָטָאתִי לַה'" (שמואל ב יב, יג) מיד התבשר "גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ - לֹא תָמוּת" (שם).

זה שמישהו נכשל בעבירה מסוימת - אפשר להבין, אבל זה שהוא יתכחש לזה שה עבירה - לזה כבר אין הצדקה.