אתם מכירים את הרגע הזה שאתם קולטים שכבר אין לכם לאיפה לפרוק ולהוציא?

כאילו, אולי היה פעם.. אבל עכשיו, אתם לבד. ואין למי לפנות... וזה מעצבן.
מישהו שרק יראה אכפתיות קצת.. זה מרגיש בודד.
יום שלם אני חושב עם מי לדבר ואני לא מצליח. ואז כשאני מנסה לדבר עם מישהו, זה כזה שיחה קצרה שהוא מנסה לענות על זה איכשהו וזה מתקדם הלאה... בלי באמת תמיכה.
אני אפילו לא צריך רק לספר דברים רעים ומבאסים, סתם אני רוצה מישהו שיהיה איתי.
*אני לא אובדני, אל תדאגו. סתם מבואס.