האם מישהו שטוען שאין בחירה חופשית יכול גם לטעון שהוא רציונל? (פירוט בתיאור)

אולי הוא אומר שהנקודת התחלה שלו והתהליכים שיש לכל אחד זה לא בחירה, אבל מה שהוא עושה עם מה שהוא קיבל זה בחירה.

נו אז מה אם זה הליכים כימיים עדיין יש תגובות שיכולות לקרות בסיכוי אפסי ויש הרבה אקראיות בתחום הקוואנטי שזה מה שמרכיב הכל, הם אלו שמחליטים מה הם יעשו ולהשתמש בתירוץ של תהליכים כימיים או גורל כדי להסיר אחריות או משמעות מפעולות שלך זה מטופש

מיכאל אברהם הקדיש לכך טיעון, וגם פירוט הסתברותי.
כאן החלק ההסתברותי:
https://mikyab.net/posts/9603

skyless, הא איפכא מסתברא - אם כל הרצונות שלנו הם תגובות כימיות אז הן מוכתבות מראש ואין לנו בחירה.

אלא אם כן אתה מבין חופש בחירה כקומפטיביליסט.

אז אתה מאמין באקראיות, כאוס - לא בחופש רצון שמסוגל לשנות הכרחים ביולוגיים והשפעות כימיות.

זה בעצם חישוב הסתברותי לאיך נתנהג, כמו שאפשר לנסות לחזות התנהגות של חלקיק. דטרמיניזם שקשה לחזות.

בחירה יכולה להיות אשליה ויכול להיות לו אנחנו לא יכולים לבחור תשובה שבעקבותיה נחליט האם הבחירה נכונה . אין לדעת אבל הבחירה החופשית נמצאת שם אם כאשליה אם כדבר של ממש היא קיימת וזה מספיק , זאת אכסיומה , ממש כמו הקיום שלנו.

כמו שאמרת זה לא רציונלי
אני אומר שאין בחירה אבל איך החלטתי את זה אם לא על ידי בחירה?
ברי בכול תגובות כימיות זה לא יהיה נכון
סם האריס טעה בזה

הוא יכול לומר ששיקול הדעת ודרך החשיבה שלו הם רציונליים, גם אם עצם זה שהוא רציונלי ומבצע בחירות רציונליות לא תלוי בו.
הוא כמובן לא יכול לטעון שהוא מחליט בצורה חופשית ורציונלית, זה לא יהיה עקבי מצידו.

the procrastinator, אז אתה טוען שיש לנו בחירה חופשית כי יש אקראיות בתהליכים הכימיים שמתרחשים במוח? אם הבחירות שלנו נקבעות על פי הליכים כימיים שאין לנו שליטה עליהם ועל פי אקראיות, איפה החופש שלנו לבחור? באיזה מרכיב של הבחירה שלך אתה שולט?

חד משמעית לא, בחירה חופשית זאת די חארטה.
אמשיל זאת בעזרת משל, מה הסיכוי שאתה תהיה פקיד בנק באקוודור?
כנראה שאפס מוחלט, אולם אם יש לאבא שלך בנק באקוודור מה הסיכוי שתהיה פקיד בנק שם?
גבוה. הרוב המוחלט הוא צירוף הנסיבות באקראי

בן איך זה קשור לבחירה חופשית? גם אני לא יכול לעוף בזה הרגע, אבל אני כן יכול לבחור לעוף. זה שיש קושי פיזי בלעשות משהו לא אומר שאתה לא יכול לבחור לעשות אותו. לדוגמא אתה בחרת לירות במישהו אבל אז אתה מגלה שפיספסתי והוא ברח, זה אומר שלא בחרת להרוג אותו? זה שהסיכוי להצליח נמוך לא אומר שאין בחירה חופשית.

הוא שאל האם מי שטוען שאין בחירה חופשית יכול לטעון שהוא רציונל ועניתי שלא מכיוון שהרציונל והחשיבה החופשית השכלתנית מובילה לבחירה חופשית בהכרח.
אני טוען שבחירה חופשית זה דבר ש*כמעט* אינו קיים בגלל שהסיבה שלך לבחור משהו מושפעת בכל כך הרבה גורמים שסובבים אותך שיוצא שאתה בעצם כלל לא מבצע בחירה.
אחא אם כן אתה סובר שאדם הוא סך סביבתו ואז הבחירה החופשית היא היא הוא עצמו.

זה שיש השפעה מהסביבה זה ברור אבל זה לא סותר בחירה חופשית. כי הסביבה לא קובעת מה תעשה, היא רק מציגה לך את האפשרויות ואתה יכול לבחור בעצמך. כמו שאני אגיד לך עכשיו אתה יכול לראות סרט או לקרוא ספר, כן קבעתי לך את האפשרויות אבל אתה חופשי לגמרי לבחור מה מבניהם תעשה.

לא לא הבנת למה התכוונתי, הסביבה בוחרת בשבילך בתת מודע גם אם אתה במודע שלך ''מחליט''
כלומר זה שאתה תבחר עכשיו לראות סרט או לקרוא ספר אפילו מושפע ממה שראית וחווית בסביבתך כנראה.
שוב, זו לא שיטה מדויקת, זאת השערה. וזו דעתי.

לגמרי אשליה אכן

אז באיזה חלק הבחירה החופשית שלך מתבטאת? איך אתה יכול להדגים את זה?

והנשמה לא באמת משנה משהו, האם אתה קובע איזו נשמה יש לך? האם אתה יכול לקחת קרדיט על כך שאין לך נשמה של רוצח סדרתי?

הבחירה *תלויה* אבל לא *נקבעת* על ידי אותם תהליכים.
ואני מאמין שהבחירה נעשית בכלל על ידי הנשמה והמוח הוא זה אחראי להציג לה את האפשרויות בחירה ולבצע את הבחירה שלה בפועל.

מה שאני חושב שהוא מכוון אליו זה שכן, בגלל שמה שתבחר תלוי בתהליכים כימיים במוח שכבר קבועים ע"י סיבות ותהליכים קודמים שאתה לא שולט בהם או ע"י אקראיות, שבה אתה גם לא שולט כמובן.

אז אתה אומר שכשאני מרגיש שעשיתי בחירה חופשית זאת אשליה?

א- מציאות ה'
ב-אחדותו
ג-אינו גוף
ד-ראשון ואחרון
ה-ראוי לעבוד רק לו
ו-נבואה
ז-משה
ח-תורה משמיים
ט-ולא תתחלף
י-השגחה פרטית
יא-שכר ועונש
יב-משיח
יג-תחיית המתים

לפי הרמב''ם מי שאינו מאמין באחד מאלו העיקרים הוא אפיקורוס ואין לו חלק לעולם הבא.
בחירה חופשית לא אחת מהם.

כן, מה שאני חושב זה שבסעיף של השכר ועונש הוא רומז את זה.
אם אין לנו בחירה חופשית ואנחנו לא אחראים למעשים שלנו, מה הרציונל מאחורי שכר ועונש במובן של משפט אחרי המוות?

מעניין מה שאתם אומרים אבל למה הוא לא הרגיש לזה עיקר משל עצמו? הוא לא חשב שזה דבר כל כך יסודי?

מן הסתם הוא לא ידע על הבעיה המדעית עם הבחירה החופשית, ומן הסתם האמין בנשמה מה שעושה מין קיצור דרך לבחירה חופשית.

חוץ מזה, זה די מכריח את זה, אחרת ההגיון הזה הוא לא הוגן בעליל, מה שמוציא את אלוהים כדמות שהיא לא לגמרי טובה, וזה כבר נוגד את כל הדוקטרינה שלו ע"פ היהדות.

כן, אני גם חושב ככה.
אבל אני רק מנסה להבין את הרציונל מאחורי הליברטריאניזם שלו, וכמה באמת הנשמה מוסיפה פה למשוואה.

דווקא הרמב''ם לא מונה ''בחירה חופשית'' בתור אחד מעיקרי האמונה..

אבל יש לנו שרשרת של סיבה ותוצאה, נכון? כל דבר שקורה כבר קבוע במובן מסוים ע"י אירועים קודמים.
אין שום סיטואציה בה אנחנו יכולים לומר "כאן השרשרת נעצרת", גם מה שנעשה ונחשוב נקבע ע"י תהליכים כימיים שאין לנו שליטה עליהם.

אנחנו גם צריכים לשאול ע"פ מה הערכים שלנו כבני אדם נקבעים. התשובה ברורה, גם אם לא ספציפית - לא משהו שאנחנו שולטים עליו. האישיות שלך נקבעת או על פי המסלול ההתפתחותי שלך או על ידי תכונות מולדות, אין לך שום שליטה לא על זה ולא על זה.
גם בבחירות בהן אתה משתמש בשיקול דעת, צריך לשאול ע"פ מה שיקול הדעת שלך פועל, ולפי מה אתה תקבל את הבחירה הסופית.
אני חושב שמה שבסוף תבחר זה מה שיקדם את האינטרס העליון שלך בצורה המקסימלית, לא משנה מה האינטרס שלך או מה האופציה.
ואז צריך לשאול, לפי מה האינטרסים שלך נקבעים? האם זה משהו שאתה שולט בו?
אני אטען שלא.

והנשמה לא יכולה להוות חלק משמעותי במי שאני, אנחנו יודעים שמי שאנחנו יכול להשתנות על ידי שינויים פיזיים לחלוטין במוח הפיזי שלנו.
למשל, אתה יכול לשכוח מי אתה, מי האנשים הקרובים אליך, ואנחנו גם יודעים שיש אנשים שמחלקים להם את המוח לשני חלקים, ושני החלקים יכולים לתקשר בדרכים בהן הם לא תלויים אחד בשני, כל חלק של המוח יכול לתת לך תשובות שונה לחלוטין לשאלות אישיות כמו מה טעם הגלידה האהוב עליך, וגם לצורך העניין האם אתה מאמין באלוהים.
אם התודעה שלי יכולה להשתנות בצורה כל כך כל כך דרסטית בגלל שינויים פיזיקליים, מה מהווה הנשמה שלי? וכמה היא משמעותית?

הוא כן עד כמה שאני זוכר...

הוא לא יכול להיות רציונל. כי אז כל מה שהוא עושה זה צריך לבוא ממקום הגיוני ולא מדחף/יצר/רגש אוטומטי. ואם הוא טוען שאין לנו בחירה חופשית כי הגוף שולט עלינו, אז הגוף גם שולט על היצרים והדחפים שלנו. זה אומר שאנחנו בוכים אוטומטית בגלל רגש מסוים

אבל זה לא נכון. בני אדם יכולים לשלוט בדמעות, וביצר, אנחנו ממש רציונלים. אם הוא טוען לאי-רציונליות מוחלטת, איך הוא יכול להיות רציונל?

ולכן בעניין המוחות שהופרדו, למוח יש השפעה על הבחירות שלנו כי הוא חלק מהשרשרת. לכן זה לא סותר את הבחירה החופשית. פשוט כל מוח העביר בצורה שונה את אותה סיטואציה לנשמה ולכן הגיוני שהיא תחליט באופן שונה בכל מצב. כמו המשל על העיוורים והפיל, זאת אותה סיטואציה אבל כל אחד קולט רק חלק ממנה ומבין אותה אחרת.

^לא התכוונתי לזה בקונטקסט של הבחירה החופשית, אלא זה שלנשמה אין חלק משמעותי במי שאני גם אם היא קיימת, כי מוכח שמי שאני יכול להשתנות בצורה מאוד דרסטית ע"י שינויים פיזיים במוח, וכמו שאמרת, הנשמה היא אינה פיזית.

הבחירה החופשית מתבטאת במצבים שבהם הבחירה מושפעת מערכים של האדם.
זה ההבדל בין בני אדם לחיות, לחיות אין ערכים וכל הבחירות שלהם נקבעות על ידי הדחפים הטבעיים שלהם, בעוד שלאדם יש את האפשרות לפעול בניגוד לדחפים הטבעיים שלו בגלל ערכים. כשקוסם אומר לך לחשוב על קלף אין פה בחירה חופשית כי אתה מנסה לעשות בחירה אקראית שנשלפת מהתת מודע, ופה אני מסכים שאין בחירה חופשית וגם אינטואיטיבית זה מסתדר, כי אתה מרגיש שהבחירה היא לא "אתה" ושסתם שלפת אותה מאיפשהו. אבל יש בחירות שבהם אתה יודע שאתה בחרת תוך הפעלת שיקול דעת - ואלו הן בחירות שהנשמה משתתפת בהם. ה' דן את הנשמה על הבחירות של ולא אכפת לו איזה קלף היא בחרה ולכן בחירה כזאת לא נעשית על ידי הנשמה.
הנשמה היא בעצם "אתה", התודעה שלך. היא לא פיזית ולכן עקרון הסיבתיות לא חל עליה, כמו שכל ה' לא חל אותו העיקרון כי גם לו אין סיבה, ולכן אין עליה דטרמיניזם והבחירות שלה ניתנות בידה.

אני מסכים שהטענה שיש בחירה חופשית היא לא מדעית ולא ניתנת להפרכה או לאישוש בצורה מדעית או אחרת.

אתה מגיע למסקנה שלך שאין בחירה חופשית כי אתה חושב ש"אתה" מורכב מרק חומר ותהליכים כימיים. אבל להגיד שהתודעה יוצאת מתוך חומר זה דבר לא הגיוני ולא סביר בכלל.
אמרת "אתה חייב לשאול את עצמך ע"פ מה ההחלטה הסופית שלך תיעשה, והאם אתה שולט על כל התהליך" אתה מניח פה 2 דברים - 1. ההחלטה הסופית נעשית ע"פ משהו. 2. צריכה להיות שליטה על כל התהליך.
אני חולק על 2 ההנחות האלה כפי שאמרתי. ההחלטה לא נעשית ע"פ משהו, היא נוצרת על ידך בחופשיות. ולא צריך שליטה על כל התהליך, גם אם אתה לא מחליט איפה תיוולד או מה תלמד, כשתגיע לסיטואציה מסויימת יש לך חופש בחירה מוחלט. לכן אנחנו מוכנים להעניש אנשים רעים, זה לא רק כדי ללמד לקח, אלא כל אחד אינטואיטיבית מרגיש שהעונש מגיע לאותם אנשים, למרות שלפי דבריך כל אחד היה עושה אותו דבר אם המוח שלו היה בנוי באותה צורה כמו שלו. גם זה אשליה? אני חושב שמגיע עונש לפושעים גם אם אף אחד לא ידע על כך וגם אם זה לא ישנה כלום בעולם.

וכשאין תשובה ברורה בשאלה כלשהי ההישענות על האינטואיציה היא הדבר הכי רציונלי לעשות. האם אתה חושב שהתשובה לשאלה האם המציאות קיימת היא בגדר ספק של 50% כן ו50% לא? ברור שקיומה של האינטואיציה לתשובה "כן" משנה את הסבירות של התשובות כך שכמעט כל האנשים מאמינים וחיים כאילו התשובה היא כן.

אין כל סיבה להניח שיש למשהו מטאפיזי חלק במי שאני, כמו שאמרתי, יכולים לעבור שינויים עצומים על התודעה בגלל נטו שינויים פיזיים, מטראליזם לא נופל כאן.

לא שאלתי על *ידי* מה ההחלטה תיעשה, אלא לפי מה אתה עושה אותה, יש איזה תהליך שקורה במוח שמוביל להחלטה, זה גם משהו שאנחנו יכולים לעקוב אחריו עם מכונות fmri, ועשינו את זה, עכשיו השאלה היא האם "לך" יש say בתהליך, האם אתה זה שבאמת קובע מה אתה תעשה, ככה ששאלתי לפי מה אתה מחליט, והאם יש לך שליטה על מה שלפיו אתה מחליט, ואם תגיד שכן אני גם אשאל איך.

זה שכשאתה מגיע למצב של בחירה אתה עושה את הבחירה, לא אומר שיש לחלק המודע שלך חופש לבחור מה שהוא רוצה, אין שום דרך קוהרנטית להציג את הרעיון הזה.
זה שאתה נולד במקום כלשהו ומגיע לבחור עם חוויות ודעות קודמות, זה כמובן ישפיע על ההחלטה, וגם לבסוף יקבע אותה יחד עם עוד דברים שאין לך שליטה עליהם.

להענשה יש סיבות אחרות שהן לא נקמה, כמו למשל לבודד את האדם הפוגע כדי שלא ייפגע בעוד אנשים, או להרתיע אנשים מלעשות את המעשה הזה (לצורך העניין, אם היינו יכולים לכלוא רעידות אדמה וצונאמים מן הסתם היינו עושים את זה).
ולגבי האינטואיציה שאדם רע צריך להיענש, קח את דבריו של סאם האריס, שטוען שאם היית יודע שאדם רצח מישהו בגלל גידול מוחי במקום הספציפי שגרם לו לרצוח מישהו, האינטואיציה המוסרית שלך הייתה מתחלפת בשנייה, ופתאום אתה תראה אותו כקורבן של הנסיבות.
עכשיו, גידול מוחי הוא רק צורה מיוחדת ופחות שכיחה של נסיבות שהובילו אדם לבצע רצח.
וכן, אם הייתי מתחלף עם נגיד היטלר (ואני בכוונה מקצין עם הדוגמא), אטום בשביל אטום, אני הייתי היטלר, ולא היה שום חלק נוסף ממני שהיה יכול לחשוב על זה בצורה ש*אני* חושב על זה, שהושפעה ע"י הנסיבות שאני נולדתי וגדלתי בהן.
אז עד כמה שאני מוצא את המעשים של היטלר כמזעזעים ולא מוסריים בעליל (כמובן שאני אפילו לא צריך לציין את זה), אני הייתי עושה בדיוק את מה שהוא עשה.
ולא הבנתי מה הנקודה במשפט האחרון של הפסקה הזאת.

אולי מבחינה פרקטית הישענות על האינטואיציה כשאנחנו לא יודעים היא עדיפה, אני לא חולק על זה במחשבה ראשונית.
אבל זה שאנחנו לא יודעים למשל אם העולם הפיזי קיים ממש לא אומר שהסיכויים הם 50-50, זה כמו לומר שמנקודת מבט אגנוסטית יש סיכוי של 50-50 שאלוהים קיים, זה פשוט לא נכון.
זה שאנחנו לא יודעים להוכיח משהו לא אומר שיש בפועל סבירות כזו או אחרת שזה המצב.

יש שרשרת והיא כזאת -
החושים קולטים את הסיטואציה - המוח מעבד את הנתונים - הנשמה בוחרת מבין האפשרויות שהמוח הציג לה - המוח מקבל את הבחירה ומעביר לביצוע.
אז אני מסכים שאתה מוגבל פה בכמה דברים, אתה יכול להבין את הסיטואציה רק על פי מה שהחושים שלך קלטו, אתה יכול לבחור רק באפשרויות שהמוח חשב עליהם, ובביצוע אתה גם מוגבל ע"י המוח והגוף.
העניין הוא שהנשמה בוחרת בחופשיות מבין האפשרויות שניתנו לה. זה מאוד אינטואיטיבי.
כן יש השפעה מבחוץ על מה הם הערכים של האדם ומה האינטרסים שלו זה ברור, אם בחיים לא נחשפתי לערכי התורה אני גם לא יקח אותם בחשבון כשאני אבחר. אבל זה לא אומר שברגע הבחירה אין לך חופשיות. אתה ברגע זה יכול לבחור אם לבזבז את הזמן או ללמוד. זה לא תלוי באף אחד ולא נקבע על ידי העבר שלך. האם אתה חולק על כך שאתה (התודעה שלך) יכולה לבחור את זה עכשיו? האינטואיציה שלי אומרת שיש לי את הבחירה הזאת ואני חופשי לגמרי בכך, למה שאני אחשוב שהאיטואיציה הזאת היא אשליה? המוח שלי משלה את עצמו שיש לו בחירה חופשית? זה כמו שתגיד לי שהיקום הוא אשליה שהמוח שלי המציא, אני לא יכול להפריך את זה אבל יש לי אינטואיציה נגד זה ולכן זה לא סביר בעיני.

אז כל האמונה שלך בבחירה חופשית נגזרת מההנחה שיש נשמה?
כבר אמרתי לך, הנשמה, גם אם קיימת, היא טריוויאלית ולא בעלת חלק משמעותי במי שאני, ככה שאני חייב לומר שאני לא שולט על הנשמה שלי, הרי אני לא הנשמה שלי, וגם אם היא חלק ממני במובן של נניח, היא מה שנותן למי שאני את החיים עצמם, אני לא שולט בה, בדיוק כמו שלצורך העניין אני לא שולט בהרבה תהליכים שקורים בגוף שלי.

וזה שכל בחירה שלי נעשית ע"י תהליכים כימיים במוח זה נכון, ונניח שבחרתי לרצוח, הנקודה כאן היא שלא יכולתי לא לרצוח כי התהליכים המסוימים האלה שלא הייתה לי שליטה עליהם התרחשו במוח שלי, והם נגרמו ע"י דברים אחרים שלא הייתה לי שליטה עליהם.
וגם אם בחרתי לא לרצוח, זה בגלל התהליכים אחרים קרו במוח שלי והם נגרמו ע"י דברים שונים מהדברים בסנאריו הראשון, וגם עליהם לא הייתה לי שליטה.
אתה מבין מה הנקודה כאן? לומר "הוא לא היה עושה את זה אם הוא היה בוחר לא לעשות את זה", זה כמו לומר "הוא היה חי ביקום אחר אם הוא היה ביקום אחר".

אם אתה יכול לייחס את המעשה לבחירה החופשית של האדם, העונש לגמרי מגיע לו גם אם אין בו ערך פרקטי מלבד נקמה, אבל אם ההצדקה היחידה לעונש היא נקמה, יכול להיות שבאמת לא צריך להעניש אדם על המעשים שלו, אבל זה רק במצב בו אין שום סיבה אחרת להעניש אותו.
זה בדיוק כמו הדוגמא עם הגידול המוחי, ברגע שאתה מבין שהוא קורבן של הנסיבות האינטואיציה המוסרית שלך משתנה, ואתה כבר לא חושב שצריך לנקום בו.
וכמו שאמרתי, הסיבה לכלוא רוצחים היא לבודד אותם ולמנוע מהם לעשות עוד פשעים, להרתיע את שאר האוכלוסייה מלעשות את הפשעים האלה ועוד דברים.
אם נגלה שלמישהו יש גידול מוחי שיגרום לו בעתיד לרצוח מישהו, אנחנו בהחלט נבודד אותו, ואם אנחנו נגלה שמישהו אחר רצח מישהו בגלל נסיבות אחרות, גם אותו נבודד מהאוכלוסייה.

אני מעולם לא ממש הצדקתי את המוות של ת'אנוס, אבל גם אם לא היה סיכוי שהוא יעשה עוד משהו, צריך להעניש אותו בדרך כלשהי בשביל להרתיע את האוכלוסייה הכלל יקומית מלהמשיך את האידיאולוגיה שלו.
האם עונש מוות זה דבר מוצדק או לא זה כבר שיחה אחרת לגמרי, אבל מה שכן, היה רציונל מאחורי הענשה כלשהי.

אם אתה רוצה לדבר על מוסר, אין לי בעיה, אבל גם זו שיחה אחרת.
בקצרה, המוסר שלנו לא רק מבוסס על דחף אבולוציוני שמוטבע בנו, אלא מתקשר למציאות באופן הדוק והוא בהחלט אובייקטיבי.
בנוגע לדוגמא של היטלר, זה בהחלט לא רציונלי ללכת ולפוצץ אותו מכות בסנאריו הספציפי הזה. אם הייתי עושה את זה זה היה בגלל שהאינטואיציה שלי התגברה על הרציונליות שלי.

ולא, לא הייתי אומר שזה 50/50, הייתי אומר שפשוט אין לי מושג.

הנשמה היא לא רק מה שנותן את החיים, היא אתה עצמך, כלומר התודעה שלך.
ואם כבר אז האמונה שלי בנשמה נגזרת מהבחירה החופשית, וגם להיפך. זה הולך ביחד. שניהם נגזרים מהתורה ומהאינטואיציה.

ועוד פעם, התהליכים במוח לא בוחרים שתרצח, הם רק מעלים את האפשרות הזאת. אתה (הנשמה שלך) יכול להחליט אם תעשה את זה או לא.

בנוגע להיטלר, לפחות אתה מודה שהרציונל שלך נוגד את האינטואיציה הבסיסית, שמבחינתי זה מדד לאי נכונות במקרה שאין העדפה
רציונלית לאף אחד מהצדדים.
ובתור ת'אנוס אני מרגיש מודה על המחמאה אבל עדיין הגיע לי למות.

ובסבירות להגיד אין לי מושג זה כמו להגיד 50/50, כי אין לך העדפה לשום צד והסבירות שווה בעיניך. כי אני מדבר על סבירות לא על הסתברות.

עד כה אני מבין מדבריך ששלושה אינטואיציות שבנו הם אשליה - האשליה שהבחירה בידינו. האשליה שמגיע לאנשים רעים עונש. האשליה של אשמה שאדם חש כשהוא עושה דברים רעים.
אולי בעתיד כשהמטריאליסטים לא ימצאו שום דרך להסביר איך יש לנו תודעה מתוך חומר הם יגידו שגם זה אשליה.. מי יודע

אתה לא הגבת לאיך הנשמה היא אני אם היא מטאפיזית, ומי שאני יכול להשתנות לגמרי בגלל שינויים פיזיים במוח.

"לבחור" מרמז שיש כאן משהו שהתהליכים עושים באופן מודע, לא יודע כמה זה מסתדר.
התהליכים במוח, יחד עם עוד דברים שאין לי שליטה עליהם, מביאים לכך שאני אבחר במשהו, והבחירה שלי בו היא לא חופשית.

אני ממש לא מבין למה אתה נותן כל כך הרבה משקל לאינטואיציות.

אין לי מושג זה לא 50/50.
תדמיין משהו כזה, אני שואל אותך מה הסבירות שאכלתי היום שוקולד, אתה עונה שאתה לא יודע, ואני שואל "אתה מאמין לי שזה 65/35?" אתה עונה שלא מן הסתם, כי זו רק המילה שלי וזו הנחה לא מבוססת מבחינתך, ואני אומר "אה, אז 50/50? אתה טועה". אין לי מושג זו לא טענה לגבי סבירות של משהו.

ושוב, על האינטואיציות והחושים שלנו לא ניתן לסמוך, האינטואיציות שלנו יכולות לומר לנו המון דברים שהם ממש לא נכונים. למשל באשליות אופטיות, האינטואיציה הכי בסיסית שלך אומרת לך שהתמונה זזה, האם זה אומר שהתמונה זזה?

marco
הנפש היא מכניזם מורכב כפי שהתברר לנו מהתפתחות הפסיכואנליזה. היא מושפעת מהרבה אירועים ויצרים וגם מה"טופוגרפיה" של המוח. אם היא עובדת באינטראקציה עם המוח לא רק המוח מושפע אלא גם היא.

הבסיס לכל הפרדיגמות המדעיות מגיע מאינטואיציות. אין הצדקה לא לסיבתיות, לא להכללה ולא לעקרונות אחרים ללא האינטואיציה.

וויקיפדיה: "הנפש היא מכלול ההתנסויות האישיות והייחודיות שיוצרות את עולמו הפנימי של האדם, וכוללות מודעות, חשיבה, הבנה, תפיסה, זיכרון וקשב, כמו גם דחפים, מצב רוח, רגשות וריגושים, הנעה, איפיוני אישיות וביטויים התנהגותיים, המאפשרים לאדם להכיר את עצמו ואת העולם ולפעול עליהם."
כל אלה ניתנים לשינוי ע"י שינויים פיזיים במוח, לכן אני יכול להסיק שהנפש היא חלק מהמוח, ולא מטאפיזית כמו המושג "נשמה" שהוא יותר רוחני.
זה לא נכון לומר שהיא מערכת נפרדת מהמוח, שהוא רק מעביר לה נתונים והיא בוחרת.

אתה צודק שלאקסיומות יש מקום גדול מאוד בתפיסה שלנו של העולם ובייחוד של המדע, אבל יש אינטואיציות שאנחנו יודעים שהן לא נכונות (כמובן שאנחנו צריכים להניח דברים אחרים בשביל להבין את זה, אבל בלי זה לא נוכל להתקדם לשום מקום) למשל, אנחנו יודעים שתמונות לא זזות, והמוח שלנו משטה בנו, ואנחנו יודעים שאנחנו לא בוחרים מה אנחנו חושבים, למרות שזה מרגיש כאילו לתודעה שלנו יש חלק בזה.
אני פשוט טוען שגם האינטואיציה לפיה אנחנו אחראים לבחירה היא שגויה.

איך אתה מסיק את זה שהנפש היא חלק מהמוח? להיכנס לבעיית גוף-נפש זה כבר דיון אחר - אבל לא פשוט.

הערה.
הרמב"ם לא הכיר את ניסויי קורנהובר-דקר וליבט אבל כן הכיר את הדטרמיניזם. הדטרמיניזם היה קיים כבר קודם חקר המוח והוא מתבסס כנודע על הסיבתיות.
הרמב"ם מדבר על רצון חופשי שנולד ללא עילה במורה הנבוכים
הנפש שהרמב"ם האמין בה היא לא במובן המוכר אצלנו אלא אוסף של כוחות.
שבוע טוב.

בנוגע להודעה השנייה:
קודם כל, אתה כמובן רק מניח שיש נשמה ושהיא לוקחת את החלק הספציפי הזה בתהליך, למרות שאני בטוח שאנחנו יכולים להסביר את התהליך של החלטת ההחלטות במדעי המוח גם בלי הנשמה, הדוקטרינה שלך לא ניתנת לאישוש או הפרכה.

ובכל אופן, ברגע שאתה מסכים שכל אירוע בטבע נקבע ע"י תהליכים ואירועים קודמים, אתה חייב לקחת בחשבון שגם תהליכים במוח שלנו, שנשלט כולו ע"י חוקי הטבע, כבר קבועים ע"י סיבות קודמות, וכשאתה מבין שכל שרשרת כזאת של סיבות ותוצאות מתמשכת מרגע ההווה עד הלידה שלך ולפני זה, קשה לחשוב שיש לך שליטה כלשהי עליה.

אני לא חולק עכשיו על כך שאני יכול לבצע בחירות עכשיו, למעשה אני מבצע בחירות עכשיו כשאני חושב על איך לנסח את מה שאני כותב.
אני פשוט טוען שאין לי שליטה ממשית על המילים שאני אבחר לכתוב - וזה בניגוד לאינטואיציה שלי, שאני מאמין שהיא אשליה כי בעיה הרעיון של בחירה חופשית הוא פשוט לא קוהרנטי ברגע שבוחנים אותו מקרוב.

אני חושב שכשאתה טוען שכשלמרות שהערכים והאינטרסים שלך נקבעים ע"י דברים שאתה לא שולט בהם, ברגע הבחירה אתה חופשי, אתה בעצם מפספס את התמונה הגדולה.
הרי איפה החופשיות כאן אם גם האופציות שאני חושב עליהן נקבעות ע"י תהליכים כימיים שאין לי שליטה עליהם, וגם הבחירה שלי בין האופציות שאני אחשוב עליהן נקבעת ע"י עוד תהליכים כימיים, חוויות עבר, תכונות מולדות, ושרשרת ארוכה הרבה יותר מדי של אירועים, כשאין לי שליטה על אף אחד מהדברים האלה?
גם כשאתה עומד בפני בחירה בין כמה אופציות שחשבת עליהן, אתה חייב לשאול את עצמך ע"פ מה ההחלטה הסופית שלך תיעשה, והאם אתה שולט על כל התהליך.

ועוד משהו, אני כן חושב שיכול להיות שמבחינה פרקטית זה טוב להתנהג כאילו יש לנו בחירה חופשית לפעמים, אבל אם אתה מאמץ תפיסה פילוסופית כשאתה ניגש לדיון הזה, אתה לא יכול להסתמך על אינטואיציה שיש לך

המוח מגיע לכמה אפשרויות פעולה לרוב, איך שהוא מגיע לזה זה דטרמיניסטי גם לדעתי. אבל לאחר שהוא חשב על האפשרויות לך יש את היכולת לבחור מבניהם וזה לא נעשה בצורה דטרמיניסטית אלא יש לך חופש בזה. למה הנשמה בוחרת דווקא כך ולא אחרת זה לא תלוי בגורמים במציאות, זה תלוי אך ורק בה. לכל בחירה שתעשה אתה יכול להביא הסבר מעשי של מה גרם לך לחשוב שזה הגיוני. אבל גם לאפשרות השנייה יש הגיון. יש הגיון בלרצוח ויש הגיון בלא לרצוח. אם תבחר לרצוח אתה תוכל להסביר את זה אולי בצורה פיזית של תהליכים במוח שהובילו למחשבה הזאת, אבל תחלס יכולת גם לבחור שלא לרצוח ולהסביר גם את זה בתהליכים כימיים, וזה כי המוח מגיע לכל אותם אפשרויות דרך התהליכים הכימיים שבו. אבל עדיין הבחירה הסופית בניהם נעשית על ידי הנשמה וזה אי אפשר להסביר מה גרם לזה, כי זה לא פיזי.

ידעתי שתגיד שמענישים כדי למנוע פשעים עתידיים ולכן הקדמתי ואמרתי שאני חושב שמגיע עונש לפושעים גם אם אף אחד לא ידע על קיומו של אותו עונש וגם אם זה לא ישנה כלום בעתיד, לדוג' אם מדובר על פושע שגנב דברים ועכשיו הוא קיבל שיתוק בכל הגוף. גם אם הוא בחיים לא יוכל לעשות את הפשע שוב עדיין מגיע לו עונש על מה שהוא כבר עשה.
ובמקרה של הגידול במוח, אם באמת זה מצב שהמוח שלו לא יכול בכלל לחשוב על אפשרות של לא לרצוח אז ברור שאין מה להעניש אותו. אבל למה זה שונה מרוצח רגיל? הוא לא קרבן הנסיבות? ולמה בכלל אנשים מרגישים אשמה על המעשים שלהם? זאת עוד אשליה?
קח לדוג' את ת'אנוס, אחרי שהוא רצח חצי מהיקום והרס את האבנים הוא כבר לא יכול לעשות שום דבר ממש, למה הרגו אותו? שהיו שמים אותו בכלא פשוט אם יש חשש שהוא יעשה עוד בעיות. אז בוא ניקח לדוג' אותך, אדם שיודע שכל חוש הצדק שלו מבוסס על אשליה אבולוציונית, אם היית מגלה שהיטלר עדיין חי לבדו באיזה מקום מבודד, ולך בלבד יש את האפשרות ללכת ולהרוג אותו, ואף אחד בחיים לא היה יודע על זה, והוא כבר זקן ממש ולא יכול לעשות שום דבר ממקום מסתורו, אתה לא חושב שהיית הולך לשם ומפוצץ אותו מכות? אתה לא חושב שזה מגיע לו בלי קשר לתועלת שבלעניש?

וכן לכל שאלה שאין לנו שום סיבה להטות את הסבירות לכאן או לכאן התשובה אליה היא 50/50. לדוג' האם הסבירות לדעתך שאכלתי היום שניצל? אין לך ממש סיבה להטות את את התשובה לפה או לפה אז תסכים איתי שהיית אומר 50/50

לא דיברתי על הנפש דיברתי על נשמה - בצורה פשוטה היא התודעה.
התודעה שלך בתור ילד בן 3 היא אותה תודעה כמו עכשיו. זה לא מגדיר את מי שאתה, כי אתה מורכב גם מגוף וגם מנשמה. הנשמה זה מה שנשאר ממך גם אם הוריד את כל הגוף. אם אם יכרתו לך את הידיים אתה עדיין אתה? ברור. אם יכרתו לך את כל הגוף וישאירו רק את המוח בחיים אתה עדיין אתה? כן.. התודעה שלך עדיין קיימת כלומר הנשמה שלך עדיין קיימת. גם מהמוח עצמו אפשר להוריד ולהוריד ועדיין הנשמה לא תיפגע מכך. הנשמה היא לא כל מה שאתה, היא רק המרכיב הלא טבעי שבך. "ויפח באפיו נשמת חיים" רק על האדם נאמר.

ומבחינת סבירות אין לי מושג זה בהחלט 50/50 כפי שהסברתי. זה אומר שרוב האנשים פשוט יענו באקראיות וכנראה התשובות יתחלקו 50/50. סבירות זה לא דבר שניתן למדוד זה דבר סובייקטיבי, לעומת הסתברות שאותה ניתן לחשב.

וברור שיש פעמים שהחושים שלנו טועים וגם האינטואיציה, אבל תסכים איתי שאם אתה רואה מישהו שאתה מכיר אתה לא תתעלם ממנו במחשבה שאולי הוא לא באמת נמצא מולך והוא רק אשליה. זה העניין של סבירות, אם החושים שלך אומרים לך שהוא מולך ברור שסביר שהם צודקים למרות שיש פעמים שהם טועים וזה בכלל לא הוא. כך גם בנוגע לאינטואיציות, כל עוד אין לי סיבה ממש טובה לפקפק בהם אני לא מבטל אותם בטענה שהם אשליה.

אני חושב שאתה לא מבין את המשקל של זה שהמחשבות שלנו לא תלויות בנו.
כשהמוח מעלה נניח 3 אופציות, ואתה חושב באיזו אחת מהן לבחור - גם התהליך הזה פועל על ידי המחשבה שלך, ואתה לא שולט עליו. למשל אם אתה בוחר אם ללכת לראות את סרט x, y או z, ובוחר z, אם תשאל את עצמך מה גרם לך לבחור בו יכול להיות שיהיה לך סיפור לספר על זה, "חבר שלי ראה אותו יום לפני אז החלטתי ללכת עליו", עכשיו, מעבר לכך שאנחנו יודעים במדעי המוח ופסיכולוגיה שהסיפורים האלה כמעט תמיד לא נכונים, ויש המון פקטורים שהובילו לבחירה שלך שאתה בכלל לא מודע להם, אתה, גם אם תניח שהסיפור שלך נכון, לא יכול להסביר למה היה לזה את האפקט הספציפי הזה, למה לא חשבת "חבר שלי ראה את z, אז אני אלך על y"?

עכשיו, סביר להניח שתגיד שזו פשוט לא בחירה חשובה, אבל אתה יכול להציב איזו סיטואציה שבא לך כאן, זה לא משנה.

אני יודע שזה מגביל כשאפשר לבחור רק בין כמה אפשרויות שהמוח מעלה, לכן חינוך זה דבר חשוב, ואדם שבחיים לא לימדו אותו שאפשר גם ללכת בשביל הימני כנראה שבחיים לא יעשה את זה. זאת עובדה ברורה ואינטואיטיבית. אבל למה צריך להגיד מזה שאין בחירה בכלל? תהליך הבחירה בין האפשרויות הוא יותר תהליך שמגלה את היתרונות והחסרונות בכל אפשרות, אבל המוח עדיין הוא לא זה שמחליט כשמדובר בבחירות ערכיות. לכן גם ברור לכולנו שעל קטינים אין אחריות משפטית, למה על פי השיטה שלך לא מענישים אותם כרגיל? במה הם שונים מכל אדם אחר? הרי כולם עושים את מה שנגזר עליהם דטרמיניסטית והעונש בא כדי למנוע מעשים כאלה אז למה לא להעניש אותם באותה חומרה בדיוק? אני חושב שזה בגלל שלכולנו ברור שאותם אפשרויות לא עלו להם לראש או שהם עלו אבל בלי המשמעות המלאה שלהם וזה בגלל חוסר מודעות או חינוך לקוי. אבל אצל מבוגרים אנחנו מבינים שהם יודעים שזה רע והם מודעים לעונש (ואם הם לא אז זאת גם אשמתם) ולכן אנחנו מסכימים שמגיע להם עונש, בגלל שהבחירה שלהם נעשתה מתוך מודעות לאפשרויות ולהשלכות של כל אחת מהן.
אז כן גם היתרונות והחסרונות של כל בחירה מובאים לנשמה על ידי המוח. אבל גם אם ללגנוב יש יתרונות עצומים וללא לגנוב אין שום יתרונות גשמיים, עדיין הנשמה יכולה לבחור בלא לגנוב וזה בדיוק מה שמפריד בין האדם לחיות, היכולת לבחור גם בניגוד לעוצמת האינטרסים החומריים.

אתה טוען שהמוח שלנו חושב על אפשרויות ומעביר אותם לנשמה, זה ממש לא מדויק.
אתה צריך להבין שבמוח נעשים המון תהליכים שקשורים למחשבה, אנחנו חושבים כל הזמן ולרוב המחשבות שלך אתה לא מודע.
אני הסברתי לך שגם כשאתה מנסה לבחור בין השביל השמאלי והימני, לא רק שאתה לא שולט במה שמביא אותך לבחירה, אתה גם לא יודע מה מביא אותך לבחירה.
אני לא אומר שאין בחירה, אלא שהיא לא חופשית. אנחנו לא יכולים לומר שיש לנו חופש בחירה אם אנחנו לא שולטים על אף אחת מהמחשבות שלנו.
אתה כאילו מתעלם מחלק עצום מהפונקציה של המחשבה, התהליך של המחשבה קובע כל דבר שאנחנו עושים באופן מודע, ואנחנו לא שולטים בתהליך של המחשבה.

עכשיו, כשאנחנו לא מענישים בני נוער כמו שאנחנו מענישים בגירים אנחנו מתחשבים בכך שהתהליך של החשיבה שלהם לא בשל, ומה שמניע אותם לעשות משהו רע עכשיו סביר להניח שלא יניע אותם לעשות את זה בעתיד כשיתבגרו, ואנחנו כן נוקטים בפעולות בשביל למנוע מהם לעשות את הדברים האלה מבלי לקחת מהם כל צ'אנס לחיות חיים טובים.
אבל אני לא ממש מבין למה אתה מעלה את הנקודה הזאת, דרך הפעולה המעשית שלנו לא בהכרח משקפת את המציאות, גם אם לא הייתה שום סיבה להפחית בעונשם של קטינים (ויש סיבה), זה שאנחנו כן לא אומר שיש בחירה חופשית, אלא שאנחנו מתנהגים כאילו יש.

למה לא צריך הגדרות? אנחנו צריכים לוודא שאנחנו מתכוונים לאותו הדבר כשאנחנו מגיעים לדיונים/דיבייטים.

אבל אם הנפש היא מטאפיזית, ואינה חלק מהמוח, מה החלק שלה שלה במי שאני? הרי אנחנו יודעים שהתודעה, והנפש ע"פ ההגדרה שהבאתי יכולה להשתנות ע"י שינויים פיזיים, זה בסהכ מה שאני מנסה להבין כאן.

זה לא שאנחנו לא יודעים שום דבר, זה שצריך באמת לחקור ולהיות בעל ידע בנוירופיזיולוגיה ופסיכולוגיה בשביל לדעת אותם, וגם אז, אנחנו מדברים על שרשרת ארוכה של סיבות ותוצאות שנמשכת עד הילדות ולפניה, יש גבול עד כמה אפשר לדעת, אבל בגדול אלה כן תהליכים שרוב האנשים לא מודעים אליהם.
אני אומר לך שאנחנו יודעים ברמה התיאורטית והנסיונית שהמחשבות שלך ותהליכים שקורים בתת מודע שלך אחראיים לפעולות שלך, אנחנו יכולים עם מכונת fmri לעקוב אחר הפעילות המוחית שלך ולדעת מה תבחר מבין מספר אופציות שניתנו לך כמעט עשר שניות לפני שאתה יודע מה אתה בוחר.
כשאתה חושב שאתה בתהליך של החלטת ההחלטה, המוח שלך בעצם כבר בחר בשבילך, איפה החופש שלך כאן?
וגם אם אתה רוצה לקרוא לתודעה שלך נשמה ולהגדיר את זה כהחלק המודע שלך, בניסויים עם fmri הבחירה נעשית הרבה לפני שהיא מגיעה לחלק בך שאתה מגדיר כתודעה.

המחשבות הן לא אלה שעושות את הבחירה, אבל היא כן נקבעת בתת מודע שלך, ואין לך שליטה על זה.
את הסיבה לאשליה אני לא יודע, אני מניח שזה קיים כי זה עוזר לנו, יש הבדל ברור בין להידחף ולקפוץ, וכולנו היינו מעדיפים לקפוץ.

אגב, תן לי דוגמא לבחירה ערכית ובעלת חשיבות.

אני מתכוון לדעת אינטואיטיבית מה גרם לך לבחור ככה. אם תדע את זה הבחירות שלך יהיו הרבה יותר רציונליות ויעילות אבולוציונית. למה הדבר היחיד שהמוח שלך אומר לך אינטואיטיבית בנוגע לבחירות שלך זה השקר שאתה זה שבחרת אותם? אתה מבין את הבעייתיות? אתה אומר שזה ככה כי זה עוזר לך איכשהו אבל המצב ההפוך יעיל הרבה יותר, אם מישהו יהיה מודע בדיוק לתהליך שהמוח שלו עושה כדי להגיע לבחירה הוא יוכל לדעת בדיוק מה הבעיות ומה היתרונות בתהליך הזה וככה להגיע למסקנות יעילות יותר. איך האשליה עוזרת יותר מזה? האם כשאתה נמצא מול סכנה לדוג' אריה עומד מולך, זה יעזור לך לחשוב שאותו אריה הוא בעצם פרח? לא. מה שיעזור לך זה להבין את המציאות וכתוצאה מכך לצעוק לעזרה או להפחיד את האריה. למה שתצעק לעזרה כשיש מולך פרח?
כלומר איך אשליה היא יעילה אבולוציונית יותר מהמציאות?

ובנוגע למחקרים שאמרת, מדובר על בחירות לא חשובות שלא משתפות את הנשמה. הבחירות האלה נעשות על ידי התת מודע וזה גם ידוע לי אינטואיטיבית. כי כשמישהו אומר לי תבחר קלף אני לא מרגיש שאני ממש בחרתי את זה, זה יותר כאילו שלפתי את הבחירה הזאת באקראי מאיפשהו. ובאמת זה מה שקורה. התת מודע נותן לך איזה מספר או קלף אקראי וזה קורה הרבה לפני שזה מגיע למודע. כי אתה שולף את אותה בחירה מהתת מודע, לכן מובן למה הבחירה נעשית לפני שהיא מגיעה למודע, כי היא קיימת כבר בתת מודע ואתה רק לוקח אותה משם אל תוך המודע.

דוגמאות לבחירות חשובות יש אינסוף. אז לדוג'- האם להרוג מחבלים או לשים בכלא. האם לתת צדקה או להשאיר למשפחה. האם לראות סרט או לקרוא תנ"ך.

בחירה חופשית והרציונל הם נפרדים.
זה שאנחנו בנויים מחלקיקים, והחלקיקים האלו בעצמם לא בונים מסקנות, או חושבים, לא אומר שלמכלול שלהן יש גם את התכונות האלו..

אפשר להגיד שהרציונל (ושאר הדברים שקשורים למה שעושה אותנו עצמנו), אלו תופעות מתהוות של המוח שלנו.. בדיוק כפי ששום מולקולה של מים בים לא מתארת את הגל, אבל כל המולקולות יחד בסדר כזה או אחר, בתנועה מסוימת - הן הגל.

אפשר גם להסתכל על זה מבחינה פרגמטית, וגם מבחינה אבולוציונית.. הפעולות שאנחנו מקבלים כרציונליות - עובדות. הן כלי חשוב, וניתן להדגים את זה.
בדיוק כפי שהרבה אנשים סומכים על המדע מהסיבה שהוא עובד, ומצליח כשנבחן במבחן התוצאה, וזו סיבה טובה מספיק לדעתי.

אנחנו התפתחנו להכיר את המציאות שאנחנו חווים ביומיום, או לפחות את החלק המוכר.. אפשר גם לטעון שאפילו התהליכים שהמוח עושה שבסופם אנחנו מזהים שיש לידנו שולחן - זה תהליך רציונלי שהמוח עושה.. הוא אוסף מידע בעזרת אינטרקציות עם הסביבה, וחוזה, או מסיק מסקנות לגבי איך הוא חושב שהמציאות מתנהלת כרגע.

זו אחת מהסיבות שמספיק לראות שיש אדם מולנו, כדי להסיק שיש אדם מולנו, במקום להיאנס להוכיח את זה בכל אופן אפשרי (מה שלא יתכן), זה מספיק כי אנחנו יודעים שאנחנו עושים את זה טוב מספיק. גם אם טכנית אנחנו יכולים להזות שאנחנו רואים בן אדם..

להבדיל מדברים אחרים כמו פיות.. שלראות פיה זה לא ידוע, אין לנו דוגמאות לדברים כאלו שאומתו.. אז אם אראה פיה, לא אסיק ישר שבאמת ראיתי פיה, גם כי זו טענה יוצאת דופן, וגם כי אני יודע שלא ניתן להסתמך על החושים האנושיים תמיד, יש גבול למה שאנחנו מסוגלים להסיק בצורה טובה.. ופה המדע נכנס לתמונה, הוא תמיד יצר טכנולוגיות שהרחיבו או החליפו לגמרי את החושים שלנו, במקומות שאנחנו יודעים שהחושים שלנו לא עובדים טוב, ושאותן טכנולוגיות כן.

אפשר להגיד גם "אנחנו רציונלים כי אין לנו אפשרות אחרת" ;)

אני מודע לכך שהדיון על גוף-נפש הוא הרבה יותר מעמיק ויצטרך להיעשות במקום אחר, והוא גם כמובן לא פשוט.
אבל מה שאני אומר הוא שאם אתה מסכים עם ההגדרה של "נפש" שהבאתי, אתה חייב ללכת עם העובדות ולהסכים שאלו דברים שיכולים להשתנות לחלוטין ע"י שינויים פיזיים במוח הפיזי.
ככה שלמרות שאני מוכן לשנות את דעתי אם תהיה סיבה, זו נראית כמו ראיה מאוד חזקה בעד זה שהנפש היא חלק מהמוח.

לדעתי הגדרה של מושג כמו נפש היא דבר מורכב ועיניי הרואות שההגדרה בויקיפדיה היא מורכבת למדי למושג מופשט כזה.
היוונים דפקו לנו את המוח בזה שהם הכניסו לנו לראש את הטענה שלכל מושג צריכה להיות הגדרה.

ולא אני דואליסט אינטראקציוני - מאמין שהנפש פועלת בהדדיות עם המוח. ולכן אני מקבל את הטענה כי ישנן השפעות בין שניהם.

תקרא לזה חלק מהמוח, מהתודעה או מהאני. אז סה"כ הוספת את החלק הזה למכלול שנקרא מוח והוספת לו רובד מטאפיזי שהפכת לפיזי.

אי אפשר לעשות רדוקציה פיזיקלית לקווליה, תודעה ומוכוונות.

בנוגע לבחירות שאתה לא מודע אליהן, הם באמת לא מועברות לנשמה.
וזה שאתה לא יודע מה מביא אותך לבחירה זה הגיוני לגמרי על פי השיטה שלי אבל אם כבר אז אצלך זה בעיה. כי אצלי בבחירות לא נובעות בגלל משהו, אחרת הם היו לא חופשיות. אבל אצלך כל הבחירות. נובעות מסיבה כל שהיא וזה שאנחנו לא יודעים מהי זה קצת מוזר, למה שהמוח שלנו יעדיף להשלות אותנו שאנחנו בחרנו את זה מאשר פשוט לתת לנו את הסיבה למה בחרנו ככה? זה נראה הרבה יותר יעיל אבולוציונית.
וכמו שאמרתי, אנחנו לא שולטים על המחשבות שלנו, אבל זה לא בעיה כי המחשבות שלנו הם לא אלה שעושות את הבחירה, הם מקסימום יכולות לעזור לנו איתה אבל הן לא קובעות אותה. לכן אנחנו לא תמיד יכולים להסביר למה בחרנו דווקא ככה ולא אחרת למרות שברור לנו שהאפשרות השנייה היא המועילה יותר. אם אנחנו היינו שולטים על המחשבות שעולות לנו אז לא היינו לומדים שום דבר חדש ולא היינו חיים באינטגרציה עם המציאות. מה החוכמה לעשות משהו כשאתה בחיים לא חושב על לעשות ההפך? ה' רוצה שאנחנו נעמוד באתגרים של המציאות ואם אנחנו שולטים על כל מה שנכנס לנו לראש זה יהיה קל מידי.
העניין הוא שהמחשב שלך לא קובעת את המעשים תמיד. היא קובעת רק בדברים לא חשובים. אבל כשמדובר בערכים וענייני טוב ורע אין לה ממש חשיבות כי הדברים האלה הם לא כמותיים ולא ניתנים להשוואה רגילה של תועלת.
ומה זה משנה אם תהליך החשיבה שלהם בשל או לא? נגיד יש רובוט שואב אבק שמתוכנת ככה שהוא נתקע באנשים, ויש רכב אוטונומי שנתקע באנשים. מה זה משנה לך כמה זמן עבדו על התוכנה? שתי התוכנות דפוקות ואתה תתקן אותם באותה צורה, למה לרכב האוטונומי אתה גם מרביץ ולשואב אבק לא? זה לא מגיע לו הרי ככה הוא מתוכנת.
מה זה משנה אם הכשל בתוכנה נובע מחוסר בשלות שלה או מתכונות לקוי למרות. שנים של פיתוח? בשניהם יש בעיה בתוכנה שגורמת להם לעשות אותו הדבר ומה זה קשור לחומרה? אם תיקח את התוכנה של השואה ותחליף עם הרכב הם עדיין שניהם יתקעו באנשים אז במה החומרה שלהם אשמה שאתה מעניש אותה שונה? (ובעצם במה היא אשמה בכלל)
ואני לא מוכיח מפה שיש בחירה חופשית אלא שזה אינטואיטיבי לכולנו שיש, והגישה הדטרמיניסטיות היא אחד בפה אחד בלב ואחד ביד.