גאה במה שכתבתי. מזומנים לקרוא.אולי יעודד אתכם.

אז תקשיבי, יש לי רעיון.
בואי ניקח את הטרמפ הראשון, או את האוטובוס הראשון, מה שיגיע קודם ואז פשוט ניסע רחוק. מה את אומרת?
שתהיה זריחה או שתהיה שקיעה, זה ממש לא משנה לי.
נעצור באמצע שום מקום, נחצה את הכביש ונגיע לשדה גדול.
נשב שם קצת. נדבר. נחשוב.
אני אגיד לך את מה שלא אמרתי לאדם מחיי, ואת תספרי לי גם את סודותיך.
נדמיין שאין עוד אנשים בעולם חוץ משנינו.
אני אספר לך שלא תכננתי לי עתיד אף פעם. וגם לא אתכנן. אולי הייתה תוכנית להיות הרפתקן.חוקר. אבל החלום הזה נגוז ממזמן.
ומה את תספרי לי?
אני אשמח לשמוע הכל.
בסוף היום אנחנו נכין לנו כרית מעשבים לחים, נישן תחת כיפת השמיים בלי לדאוג מדבר. כי אין מה שיעצור אותנו עכשו.
בבוקר מקום עם חיוך על הפנים.
ופשוט נלך ישר.
נלך רחוק.
נברח מהחיים.
משיכה מיידית מושכת אותי בחזרה למיטה בבית המעיק. לא שאני לא אוהב את הבית או את המשפחה. אני פשוט לא אוהב שגרה.
אצבעות מקלידות במהירות.
מי יקרא את זה בכלל?
אולי את?
אולי אתה?
כנראה שזה בכלל בשבילי.
תמיד רציתי לנסוע רחוק.
אבל עם מי.
עדיפות לבת.
מספיק משוגעת.
כן. אני חושב שזה כל מה שדרוש.
לנעול נעליים, אולי ללבוש מעיל.
אני כבר מחכה בחוץ.
אבל למי?