תכתבו מה יושב לכם על הלב באנונימי

דיכאון
בדידות
מצב רוח ירוד ממש כבר משהו כמו שבועיים
מישהו מהמשפחה בבית חולים

בלי אנומימי..
שאין לי אהבה ואני ביישן וקשה להשיג.. אין לי חברים ואני רוצה להצליח בלימודים אבל לא לעסוק בזה בעתיד.. וכסף

אני חושבת שהוא מחבב אותי וכל החברות שלי כבר בטוחות אבל הוא גדול ממני וזה לא טוב ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי אבל אני לא יכולה להגיד לו משהו על זה כי יש מצב שזה לא ואז פאדיחה

לעולם לא יפסיקו הרופאים אוף בא לי למות

*אני מהתגובה הראשונה*
ואני ממש רוצה להתחיל לעשן
וכן אני יודעת שזה לא בריא וכל זה

אני מכורה לאינטרנט ולרשתות חברתיות
במקום לעשות את המטלות שיש לי ופשוט נמאס לי מיזה לה לעזאזל אין לי משמעת
עצמית

חרדה חברתית,אני מרגישה שאני לא רוצה ללכת לבית ספר בגלל זה,אני מפחדת ממה שחושבים עליי,אף אחד מהחברים שלי לא מבין אותי,כולם אומרים לי שאני צריכה להשתנות אם אני רוצה לא לפחד ממה שיחשבו עליי,אבל זה לא אשמתי,אני מרגישה שאני עצובה יותר בזמן האחרון,אני מרגישה שכולם נגדי,שכולם שונאים אותי,ובגלל ריבים אחרים שהיו לי עם אנשים נוראיים,יש לי חרדה חברתית,האנשים האלה לא יודעים אפילו למה הם גרמו,כמה משהו קטן יכול לשנות לי את כל החיים,מקווה שלא חפרתי

אני צריכה לדבר עם מישהו ממש קשה לי אני בוכה יש לי שאלה ועד עכשיו לא ענו עלייה אני צריכה עצות..

יש ילדה אחת שמרחיקה את כל החברות שלי ממני והיא ממש צבועה אליי
אני פשוט שונאת אותה
כל זה סיפור ארוך ממש אז אני לא ממש יפרט
אבל היא ניסתה להוריד לי כל הזמן את הביטחון העצמי שלי והיא כל הזמן אמרה דברים כמו "תראי איזה שעירה את , לכי להוריד שפם"
אני בכלל ילדה בת 12 והיא בת 11 , מי היא שתאמר לי שאני צריכה להוריד שפם? והאמת שלה יש יותר שפם ממני ואני לא מעירה לה אז איך זה שהיא מעירה לי? בסוף הבנתי שהיא מעירה לי דברים כאלו בגלל שהיא לא בטוחה עם עצמה והדרך שלה להתמודד עם זה היא לגרום לי להרגיש לא בטוחה עם עצמי... אבל זה עדיין לא נעים לשמוע אותה אומרת את זה..
והייתה פעם אחת שגיליתי שהיא ריכלה עליי והמציאה עליי שמועות והיא באה והתנהגה כאילו היא לא ריכלה עליי אתמול, אז הלכתי אליה ושאלתי אותה באיזה קטע היא מרכלת עליי והיא העבירה נושא
ונראה לי שעכשיו היא ממשיכה להמציא עליי סיפורים כי כל מה שאני אומרת החברות שלי (או החברות שהיו לי) כולן יוצאות נגדי ואין לי מושג מה לעשות
אז זה מה שקורה עכשיו
וזה עוד כשזה לא מפורט

-חברה כביכול הפסיקה לדבר איתי ואין לי מושג למה, חזרנו לבית סםר אחרי שכל החופש הגדול נפגשנו והיא לא דיברה איתי
-התווכחתי עם מישהו מםה על זה שהוא מסנן אותי מלא ושאנחנו בקושי מדברים, הוא כתב שהוא לא הטיפוס המסנן כפי שאני יכולה לראות, כתבתי לו סליחה והוא סינן אותי, עאלק לא טיפוס מסנן
-אני רוצה לדבר עם מישהו אבל לא וירטואלית, לדבר עם מישהו שיקשיב לי בלי שהוא יכיר אותי לפני, רק יקשיב ויגיד לי שהוא מבין אותי והכל יהיה בסדר.
-אני חווה גיל התבגרות כזה קשה, נמאס לי, אני בוכה מכל דבר בערך, שום דבר לא יעזור, הכל גורם לי להתעצבן ולבכות, אין לי כוח יותר
-אני עדיין מנסה להבין מי אני, מה אני ומה עושה לי טוב, בנתיים לא עובד לי.

אני עובדת ...
בעבודה יש שלושה בנים שהייתי מתה להשיג ובחודשים האחרונים הראשון בא אליי ונישק אותי ואחרי חודש בערך השני בא ואמר לי שהוא אוהב אותי והשלישי בדרך הוא פשוט בחופש ...אבל גם אמר לי שהוא אוהב אותי..
ועכשיו אני בדיכאון של החיים כאילו איך שלושתם באו אליי באותו זמן וכשרציתי שיבואו אליי אך אחד לא בא אליי ולא יודעת מה לעשות בקיצור

קשה לי אני עם חבר שלי עוד יומיים חצי שנה חצי מהחצי שנה פשוט היה לפעמים קשה כל הזמן מנסים לסכסך בין חבר לביני 2 בנות חסרות חיים וגם אמא שלו היא גורם מעצבן אני כל כך אוהבת אותו אני מנסה להילחם במלחמה כזאת קשה . כל הזמן אומרים שאני בוגדת בו וכל מיני דברים שהם בכלל לא נכונים ... אני חושבת כבר מחשבות אובדניות אני לא יודעת מה לעשות