61 תשובות
שאני לא שקטה זה רק בית הספר שגרם לי לשנוא את עצמי
אנונימית
הייתי רוצה שידעו שאני עדיין פוגעת בעצמי, אני צריכה עזרה נפשית ואין לי ממי ואיך לבקש אותה.
שאני לא שרמ*טה
החברים שלי ואנשים שקרובים אליי יודעים את זה אבל אני בקושי מגמגמת שאני איתם, רק במקומות שאני לא מרגישה בהם הכי בנוח לפעמים אז אני מגמגמת (בית ספר, מקומות עם הרבה אנשים).
וגם יש פעמים שאני לא צינית:|
שמספיק קשה לי נפשית אז די לנסות להוריד אותי עוד יותר למטה ולהמשיך לפגוע בי :(
שאני לא סנובית כמו שאני נראת .
שאני לא מי שאני נראית לאנשים מהצד, ולרוב אני גם לא מי שאני נראית כשלא מכירים אותי מספיק.
הייתי רוצה שידעו אותי ולא יסיקו עליי מסקנות, ולזרוק את המופנמות שלי לפח.
שאני לא רעה וסנובית כמו שאני נראית..
זה שהדיכאון שלי לא מאובחן לא אומר שאין לי דיכאון, אבל הפסקתי להגיד שהייתי אובדנית אז מי שלא יודע חושב שאני סתם עם תקופות רעות
בסתר אני שומע שיריפ של נועה קירל ומרגי
-אני לא מפחדת מירקות, אני נגעלת מירקות(אני סיבופובית)
-יש לי הומור מאוד משונה, אל תיקחו כל דבר שאני אומרת ברצינות, רוב הזמן אני צוחקת איתכם.
כותבת על ההרגשות שלי
שזה שאני כל הזמן לבד לא אומר שאני סנובית, פשוט קשה לי בחברה ואני מנסה להתחבר ולא מצליחה.
כן
שאני לסבית
שיפסיקו לחשוב שאני יותר מדי שקטה וסגורה ורק מרכלים עליי כי הם לא יודעים מי אני באמת רק בבצפר אני ככה ובשכונה נגיד אני מאוד פתוחה
אנונימית
אני לא קשוחה ומלאת ביטחון כמו שאני מראה

אני ממש ממש רגישה והפיפס הכי קטן יכול לגרום לי להשבר מבפנים אבל אני פשוט לא מראה את זה.
חרדה חברתית.
רק החברות הקרובות שלי מודעות לזה
שאני לא סתומה כמו שאני מציגה את עצמי
שבהתחלה אני שקטה וביישנית אבל זה רק בגלל שאני צריכה להיפתח לאנשים , וברגע שאני מרגישה בנוח עם הבן אדם אני הרבה פחות שקטה
אני לא נראת רזה במציאות כמו בתמונות
אבל אני לא עושה פוטושופ
אנונימית
שאני אוהבת לשיר וגם דיי נחמדה בזה, אבל גם אם איי פעם מישהו שמע אותי בטעות שרה או מזמזמת ומחמיא לי על זה אני ישר מתגוננת כזה וכזה "חחח מה? שתוק".

ובכללי כמו שמי שאמרה למעלה בתשובות, אני מקרינה ביצ'ית וקשוחה, ואחת שלא אכפת לה מכלום, וזה יכול להיות נכון הרבה פעמים אבל גם בי דברים פוגעים גם אם אני לא שיא המראה את זה, ואני כמעט 99 אחוז מהזמן משאירה בבטן
אנונימית
שלפעמים אני פשוט צריכה חיבוק ואין לי ממי לקבל אותו...
אנונימית
אני שונאת את היום רבעי זהו..
שהתחלתי לכתוב על הרגשות שלי ועל החיים שלי, פריקות כאלה והאמת זה ממש עוזר לי
אני לא מטומטמת כמו שרואים אותי. אני באמת לא מטומטמת.
אנונימית
החיים שלי לא מושלמים. ממש לא.
ושאני לא סנובית, אני פשוט ביישנית.
אני חברותית וכייפית, יודעת להקשיב וגם לי יש רגשות
אנונימית
אני לא סנובית
אני לא אדישה
אני לא סגורה (לפחות לא עם האנשים שקרובים לי)
אני רגישה
אנונימית
אני לא סנובית או פרחה אני ממש חברותית.
שאני ממש לא חזק וחסר רגשות כמו שאני נראה, כשהגעתילחטיבה פעם ראשונה כל הילדים התרחקו ממני כי הם חשבו שאני איזה בריון או משהו כזה שעלול כל רגע לקרוע אותם לשניים,גם הפרצוף שלי נראה קשוח וחסר רגשות, אז כן, יש לי חתיכת שרירים עצומים, אבל אני מאוד רגיש ואין לי אומץ לתת למישהו מכה הכי חלשה
אנונימי
שבכל פעם שאני נפגש עם חברים אני אחרי זה חושב על כל מה שעשיתי לא נכון ויש לי פחד שבפעם הבאה הם יתרחקו ממני פשוט..
אנונימי
הייתי רוצה שידעו שאני במצוקה וחייבת עזרה לפני שאני אהרוג את עצמי.. כי קשה לי להגיד את זה ואף אחד כמעט לא יודע ואני לא מקבלת עזרה וקשה לי ואני מתוסבכת עם עצמי..
שאני הרבה יותר ממה שאני נראית
התפקיד שעשיתי בצבא.
אנונימי
שאם לפעמים אני עם מלא אנרגיות ושמחה זה רק העמדת פנים
שאני חכמה
שאני לא מצליחה להתמודד טוב עם עצב ובגלל זה אני צינית בטירוף. אנשים חושבים שאני צינית כמגננה בגלל שאני מלאה וזה הכי לא נכון שיש
שאני לא סנובית
אנונימית
אין פה את הזה שיכתוב שהוא הומו ואז הוא יקבל מלא פלוסים?
לא קריטי שאני בחורה סטרייטית נכון?
שאני פשוט כאובה כל כך ופשוט אומרת שהכל בסדר אז אנשים מרשים לעצמם כביכול "לצחוק" בירידות עלי הם לא מבינים כמה זה קשה להתמודד אם כל הדברים האלה ביחד לפעמים אני מגיעה הביתה וכל מה שאני עושה זה לבכות ונועלת את עצמי בחדר ולא יוצאת וכאלה
אנונימית
שזה נראה לאנשים שאני כזאת רזה ושואלים למה את שמה חולצות אובר סייז והם לא באמת יודעים שבאמת רע לי עם המשקל שלי וזה מעצבן שאומרים לי שאני רזה ואומרים לי דיי להתלבש כמו טומבוי כי באמת היתי רוצה לשים טופ לבן אבל אני לא מסוגלת. זה מעצבן שאומרים לך שאתה נראה טוב בזמן שאתה יודע שאתה לא


שקשה לי נפשית וכל הזמן מרגיש לי בדד לא משנה כמה אנשים יש ואני לא אחווה את חווית הילדות ( שלא היה לי אכפת מהמראה שלי ) עוד פעם. מאז שילדה אחת אמרה לי להסתכל במראה אני לא מסוגלת ללבוש מה שבא לי ואני כל הזמן מפחדת מה יגידו ומפחדת לצחוק בלי לשים את היד על הפה.
שאני ממש לא תמימה כמו ברושם ראשוני
אנונימית
שאני לא באמת כל כך אדיש ולפעמים אני מתפרק מבפנים בגלל דברים שנאמרים בצחוק
שאני לא באמת שקטה נראה לי
או רעה
הייתי רוצה שידעו שאני כותבת אלבום (שבו אני אשיר ואנגן) כבר כמעט שנה שלמה, ושאני רוצה להוציא אותו עם להקה וזה פשוט לא עובד לי
אני לא בן.
אני בת.
כתוב לי את זה בשם.
שאני שקטה רק כדי שלא יחשבו שאני משוגעת (יותר נכון יגלו:))
שיש לי OCD ואני לא סתם עושה דברים מטומטמים ולא רציונליים.
אנונימית
אני לא קשוחה ולא שופטת.
ואני מדברת חלש בגלל שאני פשוט לא מרגישה בנוח לצעוק. זה מרגיש מאיים. :)
שאני לא באמת כל כך אדישה לאנשים, בבית ספר בין הילדים זה יוצא לי ככה כי אני נחשבת המוזרה ובגלל ילדה אחת שביסודי הרסה לי את החיים אני נזהרת מקרבה לילדים בגילי
שזה שאני ביישנית ושקטה בחברת אנשים שלא מאוד קרובים אליי לא אומר שזאת כל האישיות שלי (לאנשים יש נטייה מטומטמת להניח שזה ככה).
אנונימית
שאני בוטום לא טופ
אנונימית
כן,שאני לא בכיינית ודיכאונית,בסך הכל באלי חיים נורמלים.
שאני באמת בן אדם רע ואנשים צרכים להפסיק לפתח צפיות שאני היה או התנהג טוב יותר
אנונימית
שאני ממש ביישנית ואני מנסה בכוח להסתיר אתזה
אנונימית
הייתי רוצה שאנשים יהיו קצת יותר אינטליגנטים אבל זה לא באמת יקרה
אני משחק אותה שרירי וגברי אבל הכי בתכלס אני מרגיש הכי רגשי בעולם ואני סתם משחק אותה
אנונימי
שעמוק בפנים אני מרגישה כל הזמן צורך לרצות אנשים שאני אוהבת, כדי שפעם בחיים פשוט ישארו שם בשבילי. ושאני נלחמת בחרדת הנטישה הזו כל הזמן, כי היא צצה אפילו באופן לא מודע.
שאני אכפתי,מקשיב ועוזר לכל מי שרוצה