אם אחותכם/אחיכם ימותו חס וחלילה איך תרגישו,כאילו איך תתנהגו,אתם תהיו עצובים כל חייכם או שתתגברו על זה,ואם ישאלו אותכם

ברור שאהיה עצובה
אבל אתגבר על זה מתישהו כשאני אבין שלהיות עצובה לא יפתור את המצב
אם ישאלו כמה אחים אנחנו אז אני אגיד שלושה בהרכב חסר

ברור שזה יהיה קשה, אבל אין מה לעשות...
יש כל כך הרבה פרידות בחיים וצריך פשוט להמשיך הלאה

זה יהיה קשה, אני אהיה עצוב, מתגעגע וכנראה אבכה אבל אני אהיה חייב להמשיך הלאה ולחיות את החיים שלי, אי אפשר פשוט להתגבר על אובדן כזה אבל אם אחד מהם היה מת (חס וחלילה) אני אדע שאם הם היו חיים הם חא היו רוצים לראות אותי בוכה ועצוב בגללם ואני יודע שהם היו מעודדים אותי להמשיך

האמת שממש קשה לי לדמיין מה היה קורה אם זה חס וחלילה היה קורה לאחים שלי כי בחיים לא הייתי בסיטואציה של בן אדם קרוב שניפטר והלוואי שזה גם לא יקרה אבל מן הסתם שהייתי מרגישה שהם חסרים והיה לי עצוב אבל אם זה היה קורה לאחותי חס וחלילה (והאמת זה כמעט קרה לה כשהיא עברה ניתוח ראש) הייתי לוקחת קשה ממש ברמה של לרצות בעצמי למות מרוב שלא הייתי יכולה לחיות עם זה, נגיד ביום של הניתוח הייתי במצב ממש רע ולא הפסקתי לרעוד מלחץ והייתי סגורה בעצמי ואחרי הניתוח לקח זמן עד שהיא חזרה לעצמה וזה ממש שבר אותי כי אנחנו ממש קרובות ובכיתי בלי הפסקה אז אני בערך יודעת איך זה מרגיש כי זה כמעט קרה אבל עם שאר האחים שלי אני פחות קרובה ככה שאין לי מושג איך הייתי מגיבה אבל מן הסתם שזה היה מעציב אותי בטירוף .

לי באופן אישי יש קליטה איטית אז אני מניחה שיקח לי זמן לעקל את זה ולהבין שהיא לא תחזור אבל ממש לתאר מה אני אגיב אני לא מצליחה לדמיין מה יקרה, אני אקרוס זה בתוך אחותי הייתה גם כמו אמא בשבילי כשהייתי קטנה ועשתה בשבילי מעל ומעבר אז לחשוב על לאבד אותה זה לא נקלט