9 תשובות
לטובתך לא מקבלים..
אל תאחלי לך משהו כזה בזמן שיש אחרות שנאבקות בזה.
אל תאחלי לך משהו כזה בזמן שיש אחרות שנאבקות בזה.
אנונימית
וואו
אפילו לא בצחוק
אפילו לא בצחוק
לא מקבלים את זה, זו מחלה שאי אפשר לשלוט בה.
עריכה:
דרך אגב, זה ספאם גרוע. על דברים כאלה לא צוחקים.
עריכה:
דרך אגב, זה ספאם גרוע. על דברים כאלה לא צוחקים.
איך את יכולה להגיד דבר כזה?
תתביישי לך! יש אנשים, גברים ונשים שחולים בזה.
תתביישי לך! יש אנשים, גברים ונשים שחולים בזה.
סרקומה או לימפומה סרטנית הינה מחלה הנובעת ממניעים גנטיים בלבד.
למה את מאחלת לעצמך שיהיה לך סרטן?
זאת מחלה ארורה ואני לא מאחלת לאף אחד שתהיה לו אותה.
את רוצה לשמוע מה עבר עליי בשלושה חודשים האחרונים?
בחודש יוני גילינו שסבתא שלי חולה בסרטן השד.
היה לה גידול בבטן שלחץ על מערכת העיכול והיא הובהלה לניתוח דחוף.
היא הייתה בבית חולים כמעט חודש וכשהיא שוחררה הביתה היא הייתה ממש חלשה.
לילה אחת הייתה לה סחרחורת ממש רציני והיא נפלה ושברה את הצוואר.
עכשיו היא כבר חודשיים הולכת עם קיבוע לצוואר ולא יכולה לעשות שום דבר.
הקיבוע מונע ממנה לעשות אפילו פעולות בסיסיות כמו להזיז את הראש.
בהתחלה היא הייתה ממש חסרת אונים ושכבה על המיטה.
גם סרטן וגם קיבוע לצוואר שישאר אצלה כמה חודשים.
נשאר לה עוד חודש עד שיורידו לה את הקיבוע.
זאת לא הפעם הראשונה שיש לה סרטן. בפעם הראשונה היא קיבלה אותו בסביבות גיל 40 ועכשיו הודיעו לנו שהסרטן חזר.
היא גרה ברוסיה לפני שעלתה לארץ ועשתה ניתוח מאוד מסובך שבו הורידו לה את השחלות וגם את אחד השדיים שלה. הרפואה ברוסיה לא כל כך מתקדמת אז אי אפשר היה לעשות טיפולי כימותרפיה.
למרות שהורידו לה את השחלות הרופאים חודשים שהסרטן חזר בגלל שהרופאים לא עשו עבודה יסודית.
הייתה לה רמה מאוד נמוכה של ההורמון הנשי והיא הצליחה לחיות עשרות שנים מבלי שיתפרצו הסימפטומים של המחלה.
עכשיו אני והמשפחה שלנו צריכים להתמודד עם זה כל יום.
היא גרה איתנו והיא האדם הכי קרוב שהיה לי בחיים ואני לא יודעת מה לעשות בלעדיה.
לא סיפרתי את זה לאף אחד (רק לחברים בודדים) אז אני מקווה שזה יעזור לך לקבל פרופורציות על החיים שלך.
זאת מחלה ארורה ואני לא מאחלת לאף אחד שתהיה לו אותה.
את רוצה לשמוע מה עבר עליי בשלושה חודשים האחרונים?
בחודש יוני גילינו שסבתא שלי חולה בסרטן השד.
היה לה גידול בבטן שלחץ על מערכת העיכול והיא הובהלה לניתוח דחוף.
היא הייתה בבית חולים כמעט חודש וכשהיא שוחררה הביתה היא הייתה ממש חלשה.
לילה אחת הייתה לה סחרחורת ממש רציני והיא נפלה ושברה את הצוואר.
עכשיו היא כבר חודשיים הולכת עם קיבוע לצוואר ולא יכולה לעשות שום דבר.
הקיבוע מונע ממנה לעשות אפילו פעולות בסיסיות כמו להזיז את הראש.
בהתחלה היא הייתה ממש חסרת אונים ושכבה על המיטה.
גם סרטן וגם קיבוע לצוואר שישאר אצלה כמה חודשים.
נשאר לה עוד חודש עד שיורידו לה את הקיבוע.
זאת לא הפעם הראשונה שיש לה סרטן. בפעם הראשונה היא קיבלה אותו בסביבות גיל 40 ועכשיו הודיעו לנו שהסרטן חזר.
היא גרה ברוסיה לפני שעלתה לארץ ועשתה ניתוח מאוד מסובך שבו הורידו לה את השחלות וגם את אחד השדיים שלה. הרפואה ברוסיה לא כל כך מתקדמת אז אי אפשר היה לעשות טיפולי כימותרפיה.
למרות שהורידו לה את השחלות הרופאים חודשים שהסרטן חזר בגלל שהרופאים לא עשו עבודה יסודית.
הייתה לה רמה מאוד נמוכה של ההורמון הנשי והיא הצליחה לחיות עשרות שנים מבלי שיתפרצו הסימפטומים של המחלה.
עכשיו אני והמשפחה שלנו צריכים להתמודד עם זה כל יום.
היא גרה איתנו והיא האדם הכי קרוב שהיה לי בחיים ואני לא יודעת מה לעשות בלעדיה.
לא סיפרתי את זה לאף אחד (רק לחברים בודדים) אז אני מקווה שזה יעזור לך לקבל פרופורציות על החיים שלך.
bridge of hope^
מצטערת לשמוע על מה שעברת.. מקווה שהמצב ישתפר ושאפו על האומץ לכתוב את זה כאן.. לא לכולם יש את האפשרות לכתוב ככה.. אני גאה בך..
ולשואלת השאלה.. אל תאחלי לעצמך את זה
מצטערת לשמוע על מה שעברת.. מקווה שהמצב ישתפר ושאפו על האומץ לכתוב את זה כאן.. לא לכולם יש את האפשרות לכתוב ככה.. אני גאה בך..
ולשואלת השאלה.. אל תאחלי לעצמך את זה
זה אפילו לא מצחיק השאלה המחורבנת הזאת סתם עלה לי העצבים איבדתי אדם קרוב אליי בגלל סרטן
הכי קל דווקא לפרוק כאן... כי קשה לספר לאנשים באמת קרובים.
מבין החברים שלי רק בודדים יודעים מה עבר עליי בחודש האחרון.
מבין החברים שלי רק בודדים יודעים מה עבר עליי בחודש האחרון.
באותו הנושא: