לאחר שקראתי על סקילה באבנים עפ היהדות, אני בשוק שככה יהודים היו עושים אחד לשני. אני מלא בתחושת גועל מהיהדות.

לא
סקילה זה לשים אדם מתחת לאדמה עם הראש בחוץ
ואז זורקים על הראש שלו אבנים
כל זה היה כנראה גורם הרתעה

שואל השאלה:
אתה מוזמן להכנס לויקיפדיה ולקרוא.
ואני רשמתי "עפ היהדות".
מן הסתם זה משתנה בין תרבות לתרבות ובין דת ודת.
קיצר, יצאת ליצן.

שואל השאלה צודק
אדם שמחלל שבת עם עדים והתראה מקבל סקילה שכוללת את כל מה שהוא רשם
זה נועד להרתיע ולמעשה אם תבדוק אחי תגלה שרק פעם אחת בשבעים שנה סנהדרין הייתה מוציאה מישהו להורג! וגם אז היא הייתה נקראת קטלנית

בקושי קרו מיקרים של סקילה ביהדות.ובין דין שהגיע למצב הזה היה נקרא בי"ד רשע.

יש סיבה שעושים כך.

למשל "בן סורר ומורה"
למשל הורים גידלו ילד
הילד גודל
ופתאום מתחשק לו להרביץ להם
עכשיו לא סתם
מכות מכות
אני שואלת אותך,
האם זה הגיוני שילד ירביץ לאבא ?
עסוב שזה כפיות טובה
הורים גידלו ילד. העניקו. נתנו. קנו.
אין לילד בושה ?
עכשיו זה תהליך, כן
אל תמציא דברים סתם.
כי בן סורר ומורה אם לא מוכיחים אותו אז זה הולך ונהיה יותר גרוע

וחוץ מזה, אלוקים שהוא ברא אותנו. כך הוא ציווה זה מה שאנחנו עושים.
נכון זה קשה אני מסכימה איתך לגמרי
זה עצוב
אבל כך הקדוש ברוך הוא ציווה

אני שומר מצוות ולאינטואיציות המוסריות שלי קשה עם הרבה דברים כיוצא במה שהזכרת.

לגיטימי.

חוץ מזה, לא תועד או סופר אף פעם על משהו שעשינו לו את זה.

וואו, בתור אחת שהרגישה ככה אני ממש מבינה אבל אני שאלתי
ושתביני שזה היו מקרים ממש ממש חמורים- בקושי היה! כמה מקרים אחדים שהיו חמורים בטירוף כמו רוצח

מסכים, אבל לעומת זאת זה לא קורה לעיטים קרובות
ובואו לא נדבר על כפרות עם תרנגולות זה עושה לי בחילה

יש דברים אכזריים יותר ביהדות, כמו למשל המצווה לרצוח עם שלם גם ללא הצדקה מעשית פרטנית, אדם שאנס חייב להינשא למי שאנס, בתכלס זה נכון, לא היו הרב. מקרי דין מוות ביהדות והיהדות נחשבה דת מוסרית ביחס לשאר הדתות בעת העתיקה אבל עדיין , אין סיבה לקדש את הדת הזאת בימינו אנו, העולם התקדם ואיתו המוסר , חוץ מזה שאם החוקים האלה תקפים צריך לרצוח יוצר מחצי מהמדינה הזאת או מכלל היהודים בעולם הרבה יותר מחצי.

מה שכתבת פה זה שקר.
היהדות בחיים לא הייתה אומרת לעשות דבר כזה, גם אם צריך להרוג זה אחרי אזהרות וגם אם היו שם עדים לא הורגים על כל דבר.
אני חושבת שכתוב איפה שהוא שרק פעם ב50 שנה היה עונש מוות, הם לא מיהרו להרוג אנשים.

מה אפשר לחשוב על זה? שזה באמת הדין. איני יכול להביא דעה על מה שצוה הקב"ה. מה שכן, חשוב להדגיש, שזה נעשה על עבירות חמורות ביותר (כגון חילול שבת, משכב זכור ועוד) אחרי ששני עדים כשרים התרו במי שעובר עליהן ואמרו לו שאם הוא עישה את זה - הוא יהרג. והוא תוך כדי דיבור אמר "אף על פי כן, ובזה הוא התיר את עצמו לדין. גם אז היא חוקרים את העדים טוב והיו מנסים את המצב שבו יצטרכו להוציא להורג. אם הסנהדרין הייתה הורגת פעם בשבעים שנה - היא הייתה נקראת "חבלנית" (מכות ז ע"א).

אוֹרוֹתֿ מֵאֹפֶֿל, אבל אתה לא חושב שהוא יותר "מוסרי" מאלוקים, נכון? אלוקים - הוא המקור של המסור האמיתי...

אנונימי, איך אפשר "להתקדם" ולהיות "יותר מסורי" מה שצוה אלוקים? על זה נאמר "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר. לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם?" (קהלת ז, טז). עיין במדרש רבה על הפסוק הזה.

אתה אומר מלא דברים שכולם על פי היהדות , אתה לא יכול לשפוט משהו כשאתה משתמש בכלים שלו , אם נשפוט את הנצרות לפי הנצרות היא הכי נכונה והכי טובה כנל לגבי האיסלאם , אם נשפוט את האיסלאם לפי הדת שלהם אז גם להתפוצץ עם חגורות נפץ זה מוסרי .
אתה צריך להסתכל אובייקטיבית , ובהסתכלות כזאת היהדות לא מוסרית .

אבל אמיפה יהי לנו "מוסר" אם לא מאת אלוקים. הוא יתברך אמור לתת לנו מוסר (והוא עשה את זה).
להפך, אין לנו זכות לפשוט את משפטי ה' על פי השכל שלנו, ככאילו אנחנו יודעים יותר טוב מה' מה מוסרי ומה לא.
לא סתם נאמר "לדעת חכמה ומ(משלי א ב): "לדעת חכמה ומוסר" - אם חכמה, למה מוסר? ואם מוסר, למה חכמה? אלא, אם יש באדם חכמה, הרי הוא למד מוסר, ואם אין באדם חכמה, אינו יכול ללמוד מוסרוסר" (משלי א, ב).
ופירשו חז"ל: (משלי א ב): "לדעת חכמה ומוסר" - אם חכמה - למה מוסר? ואם מוסר- למה חכמה? אלא, אם יש באדם חכמה - הרי הוא למד מוסר, ואם אין באדם חכמה - אינו יכול ללמוד מוסר" (מדרש משלי א, ב).

נ.ב. לקבל את האמת האלוקית - זה לא אובייקטיבי?

מה שתגיד, אתה בכלל לא התייחסת לטענות שלי, מה הטעם לנהל איתך דיון ?

שכחת לומר שהוא שיכור כי משקים אותו ביין שלא ירגיש

תוצאה, אמנם אלוהים הוא המקור למוסר ולתורה ( לא בטוח שהסקילה הפרושית היא היא מה שהוא ציווה) ייתכנו סתירות ביניהם.

למה שתהיינה בסתירו בדברי ה'?
למה לפקפק בתורה שבעל הפה? "הפרושים" היו "בדאים", חלילה?

כבר דשנו בעניין תושבעפ. ולגבי הסתירות בין דת למוסר, המוסר תכליתו טוב ובו עצמו סתירות. לעומת זאת התורה תכליתה קבלת מלכות שמים.

נו ו מה הבעיה בדיוק? עונשים נועדו בשביל להרתיע.
יש לך למשל ילד סורר - הוא לוקח סמים, מרביץ לאנשים, עושה מה שבא לו, ניסית לדבר איתו וזה לא עובד - הוא מורד, רוצה להתפרע. אז לשיטתך צריך לתת לו להמשיך לפגוע באנשים?

לא, לא, צריך לנהוג בו באיזשהו אופן שיחזיר אותו למוטב, להלקות אותו או ואטאבר. אני לא מומחה לתורת הענישה.

אורות מאפל - אוקיי וניסית לדבר איתו, להחזיר אותו למוטב, אפילו מטעם המדינה היא הכתה אותו 50 מלקות ועדיין הוא עושה מה שהוא רוצה - מה אז?

זו שאלה למחוקקים לא בעבורי.

אורות מאופל - אוקיי אבל הדבר ההוגן זה שאם אתה מתנגד למשהו או בעד משהו שתדע להסביר למה בעד או נגד או מה במקום אחרת אך אפשר להגיד שמשהו לא בסדר אם אתה לא יודע מה במקום?

לא הבנתי את השאלה.

אני אומר שאם אתה טוען שעונש מסוים הוא לא נכון אז הדבר הנכון לעשות זה להגיד למה ואם ככה מה במקום כי אחרת למה אתה אומר שהוא לא נכון אם אתה לא יודע מה צריך להיות במקום?

לדעתי לא כל עברה שזוקקת סקילה לפי התורה צריכה באמת לזקוק אותה.
ואפשר לעשות את זה בדרך פחות אכזרית.
עכשיו אני מסתייג ממה שאמרתי קודם: הבעיה היא דחייה אמוציונלית ולא אינטואיציה מוסרית עם אופן הסקילה.

דחייה אמוציונלית לא אמורה אבל להיות שיקול לקביעת מוסר כי אמוציונלית אפשר לרחם על הרבה דברים שלא מוסרי לרחם כמו למשל על רוצח ולהגיד "אוקיי רצח אבל מסכן יהיה בכלא עכשיו 50 שנה" .

הדרך על פי תורה על סקילה היא תלוי במעשה - רצח ואונס אין "הזדמנות שניה" בגלל החומרה של המעשה.
אבל בן סורר למשל העונש נועד קודם לאיים על הילד שאם הוא לא יחזור למוטב זה מה שיקרה לו. לרוב בגלל שהנערים היו כל כך מפחדים הם לא היו ממשיכים במעשים שלהם ולכן לא היה צורך להשתמש בעונש. ואם הם כן היו ממשיכים אז היו נענשים כי הם סכנה לחברה.

לגבי האמוציה, ודאי שאני מסכים אתך - זה גופא מה שההסתייגות באה להבהיר.
לדעתי אין יחס בין חומרת העברה לחומרת העונש - ומכאן נובע הכלל ההלכתי " אין עונשים מן הדין".
לפעמים עונשי התורה הם הרתעתיים ולפעמים הם נקמה. אני לא בא לקבוע מהי תורת הענישה של התורה.
לדעתי, כפי שאתה יודע, אין בעיה מוסרית לבוא על הזכור - וגם לו זה אסור בחוק העונש צריך להיות פחות ממוות כי אין יחס בינו לבין חומרת המעשה. מה שאין כן הדבר לפי ההלכה.

לא בדיוק הבנתי את כל הדברים שאתה כותב אז אשמח אם תתנסח בצורה קצת יותר חילונית כי אני לא בדיוק מדבר בסיגנון הזה של עברית כמו שהתנסחת.

אנסה להגיב בכל זאת - בוודאי שיש יחס בין חומרת העברה לחומרת העונש.
העונש על גניבה זה החזרת הכסף או תשלום קנס בגובה הגנבה במקרים מסוימים ולעומת זאת על רצח העונש זה מוות.
לכן יש יחס בין חומרת העבירה לחומרת העונש.

ואני לא הייתי קורא לעונשים בתורה כ"נקמה" בגלל שבעברית המודרנית הפירוש שלהם הוא אחר ומלא טינה. זה יותר נכון להגיד מרצון להטיל צדק שזה סוג של נקמה רק לא מלאת כעס.

ולא הבנתי מה הכוונה ב"לבוא על הזכור" .

נקמה יאה לה. נקמה היא עשיית צדק. נקום נקמת דם עבדיך השפוך אומר משורר תהלים. ומשה אומר ונקם ישיב לצריו, אל קנוא ונוקם.
לא. בהלכה אין יחס כזה - הסוקל את חבר באבנים מת בהתזה ולא בסקילה. אבל מי שזמם שיסקלו מישהו ונתפס - אעפ" י שהוא בכלל לא הרג - נסקל.
מונח אצלי שסקילה חמורה מהתזה.
זו רק דוגמה אחת מני רבות.

אני יודע שנקמה בתנ"ך מדברת על עשיית צדק. אני אומר שבעברית מודרנית אנשים מבינים את המילה אחרת.

אורות - יש לך עונשים בתנ"ך של סקילה ומוות למעשים מסוימים. מעשים אחרים יש לך עונש אחר. אין לך אותם עונשים לכל מעשה... זה דבר בסיסי בתנ"ך.